מעניין וחשוב לשים לב לאי-ההסכמות ולמתיחות דווקא בין וושינגטון לקייב, בעיתוי רגיש במיוחד, כשפוטין מביט מהצד ובוחן כל תזוזה. שיחת הנשיאים ביידן-זלנסקי ביום חמישי הייתה כנראה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת זלנסקי, ונמאס לו. הוא גם לא טרח להסתיר זאת. מבחינתו, ארה"ב מייצרת תבהלה מיותרת עם מהלכים רשמיים ופרסומים כמעט יומיים של הערכות מודיעיניות המוסיפות דאגה לקראת פעולה רוסית אפשרית קרובה נגד ארצו ומגבירות את מפלס החרדה, דבר שהוא וממשלתו מבקשים להימנע ממנו בכל מאודם. אחרי הכל אפשר מצד אחד להבין את זלנסקי, שנמצא בעמדה קשה מאוד - הוא מעוניין בשקט תעשייתי שלא יבריח משקיעים, לא יפגע קשות בכלכלה, ולא יכניס 40 מיליון אזרחים לבהלה. חובתה של ממשלה, כל ממשלה, להתנהל בשיקול דעת ואחריות, עדיף בלי תבהלה. זה מה שהוא מנסה לעשות וזה המסר שהוא ובכירי השלטון מעבירים לציבור. זלנסקי אמר למשל אתמול במסיבת העיתונאים שלו כך: "יש בחו"ל תחושה שיש כאן מלחמה. זה אינו המקרה. איני טוען שהסלמה אינה עניין אפשרי...אך איננו זקוקים לתבהלה הזאת. הם שבים ותומכים בגישה הזאת, ומעניקים לכך תחושת דחיפות הכי בוערת שאפשר. לדעתי זו טעות". בדבריו של זלנסקי בולט בעיקר התסכול - הוא יודע שאף מדינה לא תילחם לצידו אם הרוסים יפעלו. הוא גם מפנים שגם אם הוא מעוניין מאוד, נאט"ו לא תקבל את אוקראינה לברית. המשמעות המעשית היא שאוקראינה תישאר לבדה (תקבל כמובן סיוע בשלל דרכים, אך תיוותר לבדה בשדה הקרב), ולפעולה רוסית נרחבת עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על עתיד אוקראינה כמדינה ריבונית עצמאית, ועל זלנסקי עצמו. אך מצד שני - ההתנהלות של זלנסקי נראית כמעט כמעין הדחקה/הכחשה/טמינת ראשו בחול אל מול תמונת המציאות, כפי שזו מתגלה בתמונת המודיעין. ה"וושינגטון פוסט" מדווח ששירותי הביון של אוקראינה פינו כמות עצומה של ציוד ומסמכים מקייב למערב המדינה (כנראה לבוב), כהיערכות לבאות. אם אכן כך, אזי נראה שמעבר להצהרות הפומביות, גם הרשויות פועלות במרץ לקראת התרחיש הגרוע ביותר. אפשר בהחלט לחוש אמפתיה כלפי זלנסקי - הוא נבחר ברוב עצום לנשיאות במאי 2019, והחל כהבטחה רעננה גדולה, וכמי שאמור לבער את השחיתות, לערוך רפורמות פוליטיות כלכליות חשובות ולהוביל את אוקראינה קדימה. הוא הבטיח לפתור את הסכסוך מול רוסיה ואף הסכים עם פוטין על עסקת חילופי שבויים ומחוות אחרות, והתחושה הייתה חיובית. בשלב מסוים כל זה נעצר, והתהפך. זלנסקי עצר את האוליגרך/פוליטיקאי ויקטור מדבדצ׳וק המקורב מאוד לפוטין, הקפיא את עסקיו, האשים אותו בבגידה ושלח אותו למעצר בית. זלנסקי החל לשנות כיוון ביחסו ליישום הסכמי מינסק, והביע שאיפה להתקרב עוד יותר למערב. גם בתוך אוקראינה הייתה ביקורת על מהלכיו הפנימיים כמו למשל הקמפיין שלו נגד הנשיא לשעבר פורשנקו, שעומד לדין באשמת בגידה אף הוא. זלנסקי עלול להפוך לדמות טראגית של ממש, אם אכן תהיה פלישה רוסית שתנגוס בחלקים מאוקראינה ותפגע אנושות בעצמאותה וריבונתה, זה מה שעלולים לזכור ממנו, שלא לדבר על המחיר האיום בחיי אדם והנזקים האיומים שמלחמה כזו תביא על ארצו.