מנהיגי ארה"ב הביעו בפומבי ובתקיפות רבה התנגדות לרעיון לפיו רוסיה הסמכותנית יכולה לשמור על מעגל השפעה דומה לזה של בריה"מ. אבל כמה ממנהיגי אירופה מכירים מבחינה טקטית בדרישותיה של מוסקבה. זה היה נכון ב-2008 וזה נכון גם כיום. "אין ביטחון לאירופה אם אין ביטחון לרוסיה", אמר בשבוע שעבר עמנואל מקרון לאחר פגישתו עם פוטין. האיחוד האירופי ידוע בפתיחת דלתותיו בפני חברים חדשים וטריקתן לאחר מכן; תשאלו את טורקיה. נאט"ו צירף שבע מדינות קומוניסטיות לשעבר, אך צירופה של אוקראינה – שלטענת פוטין היא "עַם אחד" עם רוסיה – היא מורכבת יותר.
מעברה המבולגן של אוקראינה לדמוקרטיה הוא עדיין בעיה, אך מבחינת רוסיה הצטרפותה לנאט"ו היא שינוי מרחיק לכת. כאשר ליטא, לטביה ואסטוניה הצטרפו לברית ב-2004 הגיבה רוסיה בכעס, אך לא ריכזה כוחות בגבולן של המדינות הבלטיות. השוני הוא צורת החשיבה של פוטין, אשר הפכה להיות הרבה יותר עוינת. הדבר המפחיד אותו ביותר הוא קיומה של דמוקרטיה משגשגת בגבול רוסיה.
יש הטוענים שהמערב יצר תקוות שווא באוקראינה וגרם לה להילחם בכוחות הפרו-רוסיים בחבל דונבס ולשאוף להחזרת קרים, במקום להכיר ביתרון הרוסי עליה. לאוקראינה הייתה סיבה טובה לחשוב שהמערב יסייע לה, גם אם לא יגן עליה. אחרים סבורים, כי המערב עשה כל שביכולתו למען אוקראינה בהתחשב בהקשר הגיאו-פוליטי ושיש לשבח את סירובו להתחייב שלא לצרף אותה לנאט"ו או לאיחוד האירופי. הסכנה מפני מלחמה גרעינית הופך התערבות צבאית מערבית לבלתי אפשרית, אך המערב עושה הרבה מאוד כדי להגן עליה.
כאשר 150,000 חיילים רוסים ניצבים על גבול אוקראינה, האפשרות של הצטרפות לשתי הבריתות מתרחקת עוד יותר. אבל כל עוד לא מתנוסס בקייב הדגל הרוסי, התקווה אינה מתפוגגת לחלוטין – מציין הפוסט. "אני זוכר ששמעתי טיעון דומה, של טענות שווא, ב-1989 בהקשר של פולין", אומר דניאל פריד, לשעבר שגריר ארה"ב בוורשה. "אמרו שפולין לעולם לא תהיה חופשית. הם טעו אז ואני חושב שהם טועים כעת לגבי אוקראינה. כדאי להתנגד ולא להיכנע לפוטין".