בעוד הצבא הרוסי נתקל בהתנגדות עזה באוקראינה, הקרמלין מפסיד בקרב נוסף המתנהל בטלפונים סלולריים ובמחשבים ברחבי העולם. מדובר ב"ממים" ברשתות החברתיות ושלרבים הם מקור מידע על המלחמה – מנתח דיילי טלגרף. אפשר לראות תמונה של אוקראינית זקנה ואומרת לו להניח בכיסיו זרעי פרחים, שינבטו כאשר ימות על אדמת אוקראינה, תינוק שנולד במקלט מאולתר בתחנת רכבת תחתית בקייב; זוג צעיר שנטל נשק מיד אחרי נישואיו.
כמו המכתבים של שתי מלחמות העולם, פוסטים אלו יחיו כתיעוד לעמידה האירופית נגד רודנות. הם כבר עיצבו את הסיפר (הנרטיב) של העימות – לפחות במערב. הצלחתה של אוקראינה במלחמת התודעה נזקפת לפחות חלקית לזכותו של ולדימיר זלנסקי, המבין היטב כיצד להשתמש בצורה יעילה במדיה חברתית. השוו את פוטין הפרנואיד המהגג בטלוויזיה הממלכתית, לעומת הסרטונים המכובדים של זלנסקי בחשבון הטוויטר שלו, הנותנים לצופה תחושה ברורה של המלחמה ומרחיבים עוד ועוד את אימוץ הצד שלו. הסרטונים שלו משותפים, המסר שלהם מחלחל, דעת הקהל נעה ומנהיגי המערב שמים לב.
בצד הרוסי נראתה סופיה אברמוביץ, בתו של רומן אברמוביץ, מפרסמת באינסטגרם מסר אנטי-מלחמתי, כפי שעשתה בתו של דמיטרי פסקוב, מזכיר העיתונות של הקרמלין. נראו גם מחאות חסרות תקדים ברחבי רוסיה, עם מחזות של כעס המלמדים שזוהי מלחמתו של פוטין, לא של רוסיה. גם ענקי המדיה החברתית נכנסו לפעולה. יוטיוב השעתה ערוצים רוסיים רבים, לאחר צעד דומה של פייסבוק. זהו מימד נוסף לעיצומים המערביים: רוסיה אינה מבודדת רק מבחינה כלכלית ופוליטית, אלא גם מבחינה חברתית.
יש שיאמרו שזו זירה שולית בהשוואה לטנקים המתגלגלים ברחובות הערים ולקריסה בשוקי ההון הרוסיים. אבל המעטה בחשיבותה של התעמולה בשעת מלחמה היא טעות – מדגיש הטלגרף. למדיה החברתית יש השפעה מעצבת על דעת הקהל ועל המורל של הכוחות. ייתכן שתגובתו המאוחדת של המערב, שכה הפתיעה את פוטין, לא הייתה כזו בלא היעילות של האוקראינים בטוויטר, פייסבוק וטיק-טוק. ייתכן גם שההתנגדות של האוקראינים עצמם לא הייתה כה עזה, אלמלא היו רואים בטלגרם את גבורתם של חבריהם ברחבי המדינה.
פוטין מבין זאת היטב. בעבר הצטיינו אנשיו במניפולציות ברשתות החברתיות לצרכים פוליטיים וגברו אפילו על סוכנויות הביון האמריקניות. הפעם, אלפי הסרטונים הפרו-אוקראיניים, ה"ממים" והתיאורים מציבים אותו בעמדה מסוכנת. הוא שליט סמכותני המאבד במהירות את סמכותו.