התלבטתי אם לומר דברים אלה בצורה מפורשת או אם לומר אותם בכלל. הערותיו של דובר עברית ששם עצמו, בפעם המי יודע כמה לשופט של מדינת ישראל ומדיניותה כלפי אוקראינה, שכנעו אותי שעת לומר את הדברים וגם חובה לאומרם. עם כל ההבנה למצבה של אוקראינה, יש גבול לעזות המצח בה היא רשאית לבקש סיוע ממדינות אחרות, ובראש וראשונה מישראל.
התהליך התחיל בדבריו של נשיא אוקראינה אל ישראל ואל ראש ממשלתה ובתביעותיו התוקפניות לקבל סיוע צבאי ופרה-צבאי בהיקפים שישראל אמרה מראש שלא תוכל לעמוד בהם משיקולי בטחונה הלאומי. ההמשך היה בדברי שגריר אוקראינה בישראל ומאז החלה סדרת טענות ותלונות מצד גורמים אוקראינים שונים, כאילו ישראל היא המעצמה העולמית שבגין הבטחותיה התפתתה אוקראינה לצאת למלחמה מסוכנת.
מול אוקראינה על 44 מיליון תושביה ו-600 אלף ויותר קמ"ר של שטחה, ישראל היא מדינה קטנה יחסית מרובת צרכים, מרובת איומים והיא מדינתו היחידה של העם היהודי ולה משימה לאומית-ציונית קיומית של ריכוז העם היהודי במולדתו. אלה עומדים בראש סולם עדיפויותיה הלאומיות וכל אוקראיני שאיננו משועבד לאינטרסים הצרים שלו יודע זאת. במיוחד יודעים זאת היטב יהודי אוקראינה ובראשם הנשיא זלנסקי. אולם, דומה שאין להם שום עניין בעובדות ואחרי שהסתבכו במלחמה, הם אומדים כל דבר ועניין דרך משקפי הצורך הלאומי האינטרסנטי שלהם.
אינני זוכר שאוקראינה שלחה לישראל ציוד, אנשים וכסף בימים שישראל נלחמה על נפשה מאז קיבלה במלחמה עקודה מדם את עצמאותה ב-1948. אינני זוכר שאוקראינה התבטאה כדרוש מול אירועי הטרור שפקדו את ישראל והפילו בה אלפי חללים ונפגעים. אם בתקופת המלחמה הקרה הייתה עדיין תחת שלטון סובייטי שמנע זאת ממנה, הרי שמאז התפרקה בריה"מ, המצב שונה בתכלית, ובכ"ז.
דברים אלה אינם מכוונים לומר שישראל מתנערת ממצבה הקשה של אוקראינה מכל וכול. ישראל במסגרת מדיניות שקולה ומאוזנת שלחה ושולחת סיוע הומניטרי, מסייעת בחילוץ פליטים ומעניקה לכל היהודים החפצים בכך מקלט ואזרחות ולחלק מהפליטים גם מקלט זמני עד יעבור זעם. אבל ישראל איננה המדינה היחידה בעולם הצבוע שבו אנו חיים. מלבד ארה"ב 29 מדינות באירופה נמנות על ברית נאט"ו שאליה בקשה אוקראינה להסתפח. מדינות שהבטיחו לה חסות ותמיכה כוללת. לא שמעתי את אוקראינה מתלוננת על העובדה שבגין עמדתן הפסיבית "והזהירה" של מדינות אלה, סיכוייה במלחמה אפסיים.
אכן, ישראל נותנת עדיפות בהגשת הסיוע לפליטים לבני העם היהודי - זו מדיניותה הלאומית ואיש אינו רשאי לבקרה על כך בהיותה מדינה ריבונית שמחובתה ובסמכותה להגדיר את יעדיה הלאומיים ואת סדרי העדיפות במימושם. אוקראינה גם יודעת היטב שברוסיה מתגוררים עדיין כ-800 אלף יהודים, שחלקם נמצאים בתהליכי עליה לארץ; גם אלה בחלקם הינם פליטים פוטנציאליים, במיוחד על-רקע ההסתבכות הבינלאומית בין המערב לרוסיה על-רקע המאבק הבינגושי החדש והמתעצם. אם חפצה אוקראינה למצות את הרצון הטוב הישראלי שמוקצה באופן טבעי לעם היהודי, לא זו הדרך שתבור לה. בקשות: כן, בהחלט. ניסיונות כפייה, לחץ תקשורתי ופוליטי, חוצפה ועזות מצח - כל אלה לא באים בחשבון.
בהחלטתה לצאת למלחמה על רוסיה, הוכיחה אוקראינה כושר שיקול-דעת ושיפוט דלים. ביחסה לישראל עד כה - היא מחזקת תחושה זו אצל רבים בישראל. אל לאוקראינה לטעות בשל הקולות הבלתי-אחראים הנשמעים בישראל ובתקשורת הישראלית כמגבים את עזות המצח האוקראינית. הם אינם מייצגים את כלל הציבור ואפילו לא את רובו. אוקראינה תיטיב לעשות אם תזכור שההיסטוריה בינה לבין העם היהודי מתחילה לפני כ-500 שנים ויותר. היסטוריה זו אינה מדברת בשבחה ונזכרת ברובה באפוס הישראלי כרצף של תקופות רדיפה אפלות של יהודים במרחבי המדינה כמעט ללא תלות באופי וזהות השלטון בה. זכורה לרעה גם התקופה של מלחמת העולם השנייה ויחס רוב האוכלוסייה האוקראינית ליהודיה. נכון שהיו באוקראינה גם כ-4000 "חסידי אומות העולם" וישראל זכרה, זוכרת ומזכירה אותם, אבל הם לא יצגו את רוב האוכלוסייה האוקראינית.
שורשיה של המדיניות הישראלית המבקשת לחלץ יהודים ממקומות סכנה, מקורה בין היתר בהיסטוריה של היהודים דווקא באוקראינה. כאשר שגריר אוקראינה מזכיר לנו את "חסידי אומות העולם" מקרב האוקראינים כ"תרגיל סחטנות אמוציונאלי", הוא עושה שירות דוב לארצו. על אוקראינה, להבחין בין התחייבותה של ישראל ליהודים לבין התחייבותה ההומנית הכללית העולה בקנה אחד, ולרוב אף למעלה מכך, עם זו של העולם הנאור. התחשבות וכבוד הדדי יתנו לשני הצדדים את התוצאה המיטבית.