לוועידה שארגן משרד החוץ בשדה בוקר הייתה חשיבות מיוחדת. ראשיתה הסתמנה כהבטחה גדולה, אבל אחריתה התגלתה כאכזבה. יום ראשון (27.3.22), היה יום חג. חגו של משרד החוץ, חגו של שר החוץ יאיר לפיד. "מקורבים" סיפרו לנו, אולי בתום לב, כי סיכום הוועידה יהא קריאה לארה"ב, לבטל את כוונתה להוציא, בהסכם עם אירן המתגבש סופית בימים אלה, את משמרות המהפכה האירניים מהגדרתם כארגוני טרור. ובמילים אחרות להמשיך את משטר הסנקציות על ארגון זה העומד מאחרי החוט'ים בתימן, החיזבאללה בלבנון והחמאס בעזה. במשרד החוץ נשתררה דעה/תחושה שה"ניצחון", קרוב. אף הוחל, אומנם בחדרי חדרים, לגבש נוסח של החלטת סיכום לוועידה, לפני פיזורה, כמקובל בוועידות מסוג זה. לתחושה זו נתווספו אכן מסקנות שנבעו על-פי המצופה ממעשי ההתגרות של החוט'ים בתימן. מעשיהם נגד סעודיה נראו כמעשי התגרות גם בארה"ב. הם שילחו כזכור כטב"מים בשדות נפט בסעודיה, וגרמו לנזקים גדולים, גם באיחוד האמירויות. יורש העצר הסעודי ומקבילו באיחוד האמירויות, סירבו לקבל פניות טלפוניות של נשיא ארה"ב (!), בגין תמיכתו בהסרת הסנקציות מארגוני הטרור באירן בשיחות הגרעין, המתנהלות בווינה. אלא שלמרבה ההפתעה, ארה"ב התמידה בנחישותה לבטל את הסנקציות בכללותן. וראה זה פלא, הנושא האירני, הוזכר אומנם בוועידה, שלמענו כביכול התכנסה, אר ורק במספר מלים בודדות. הודעת סיכום כלל לא הוצאה לאור, ולמעשה בנושא האירני, החשוב כל כך לישראל, לא מילאה הוועידה את המצופה ממנה. אמנון לורד, מבכירי הכותבים בישראל היום, ציין, במאמר שפרסם לפני מספר ימים, את האפשרות שמדברים עליה בוושינגטון, כי בבית הלבן ובחוגים הקרובים לנשיא, לא רק שאינם רואים יותר בעיה באירן ובמשטר השורר בה, אלא, הבעיה היום, לדעתם, היא... ישראל. ולמרבה התמיהה ישראל שותקת. האירוניה היא בשיאה כאשר בוחנים את התהליך שהציב את רוסיה על גבול ישראל. מייקל דוראן מומחה ממכון האדסון האמריקני, בשיחת טלפון עם קארולין גליק, פובליציסטית אף היא בישראל היום, והיא אומרת מפי מייקל דוראן כנ"ל, וכפי שמצטט אמנון לורד, "מי שם את רוסיה על גבול ישראל, ואילץ אותה לנהל משאים ומתנים עם פוטין? הנשיא אובמה... המסר של הממשל לבסיס הפרוגרסיבי של הדמוקרטים הוא: ישראל רוצה לגרור אותנו למלחמה באירן אבל לא מוכנה להלחם אתנו באוקראינה. ישראל היא בעלת ברית רעה בנושא אוקראינה...". בעוד התהליך המסוכן הזה לעתיד ישראל, מתפתח לו, בוושינגטון ב(כמעט) אין מפריע, מכנס כאן לפיד את הוועידה האמורה... גם בכל הקשור לעתיד יחסיה עם הפלשתינים, נחלה ישראל בוועידה זו אכזבה גדולה מאד. כל המשתתפים בוועידה הצהירו, קבל העולם כולו, על חשיבותו של פתרון שתי המדינות. ראש הממשלה הנוכחי מנסה במהלך החדשים האחרונים, ואף מצליח במידת מה, לגמד "פתרון" זה ולטאט אותו אל מתחת לשטיח. והנה בא עכשיו חברו החליפי ומשרבט אותו באותיות קידוש לבנה על פרוטוקול נאומי הסיכום של השרים האורחים כולם. לוועידה עצמה הייתה חשיבות גדולה מאד. כבר שנינו כי "המדיה היא המסר", אמר זאת במאה הקודמת מרשל מקלוהן בניתוח מזהיר, המלווה דורות של סוציולוגים ואנשי תקשורת, באקדמיה ומחוצה לה. הוועידה הייתה אכן סוג מסר חשוב מאוד לעתיד יחסיה של ישראל עם האורחים מטעם המדינות המשתתפות. בתכלס, בכל הנוגע לאירן, הושג בה מעט מאד. ועם זאת, יש לומר ביושר, לזכות היזמים והפעילים לכינוס ועידה זו, כי כולנו נפעמנו מששת הדגלים, שהונפו מאחרי כורסאות המשתתפים, אולם בהישג זה, ראוי להתברך רה"מ לשעבר, בנימין נתניהו, והוא שלו בלבד.