רבות דובר באחרונה על פרויקט להשבחת טילים בו עוסקת אירן, כלומר אירן ובנות בריתה, דוגמת החיזבאללה וכמסתבר גם החות'ים בתימן. לא קשה להניח מה יקרה אם וכאשר יפרצו קרבות בין ישראל לבין אירן. ייתכן שאירן תכה ראשונה. אין לדעת, אף קשה מאוד לנבא השתלשלות עניינים במזה"ת המסובך שלנו. מאידך-גיסא, אסור בשום אופן לשלול אפשרות כזו, של מכה מקדימה אירנית, ולו משום שממשלת האייתוללות מצהירה השכם והערב, כי היא מחויבת לחיסול "האויב הציוני", אף יש לה "אליבי", למכה כזו על המדינה המכונה "השטן הקטן". כך אומרים לנו מנהיגי אירן, השכם והערב: "אנו מצווים להשמיד את ישראל, בתוקף אמונתנו השיעית". בו זמנית, לישראל בעיה מרכזית: היא משוללת לחלוטין עומק אסטראטגי. זה מצבה דהיום, וכך ישאר מצבה בעתיד. ישראל היא מדינה זעירה, זעירותה, ופועל יוצא מכך גם חולשתה לכאורה, מזמינה התנכלות צבאית, ובמיוחד כאשר היא על-רקע אידיאולוגי. אבל קיים גם סיבוך נוסף: אם לנתח מצב, לא דמיוני בעליל, ולפיו תשכון לצידנו מדינה עוינת, ובמיוחד כזו שהעוינות למדינה היהודית ספוגה בכל רמ"ח אבריה, שמוצאה "פלשתיני", מדינה שלה גם יכולת לשגר, לכאן, בניד עפעף, טיל או פגז, באמצעים פשוטים כמרגמה, הניצבת על הרכסים הסמוכים, הרי הנסיון מלמד שהיא תתפתה, בשלב מסוים, לבצע פעולה מתבקשת כזו, בשם רוח הג'יהאד המקודשת, השלטת בה... במערב קיימת תעשיה משוכללת היודעת לייצר נשק אטומי טקטי, כבר שנים רבות. אם נחבר את שני המשפטים האמורים, ניתן להניח לאיזו רמת סיכון יכולה ישראל להגיע, עם שכנה "ידידותית", הצופה ממרחק של 20 ק"מ, בעיין לא מזויינת, במרכזי האוכלוסייה שלה... וכבר ציינו לעיל מדינה גדולה המצויה במרחק של 2000 ק"מ מאתנו. זו אף זו מהווים סיכון אסטרטגי/טקטי לישראל בעת ובעונה אחת. במקרה של ישראל, נכון יהיה איפה להגדיר את מצבה בעולם: היא היחידה ללא עורף טקטי גם ללא עורף אסטרטגי. בעוד לאיום הטקטי יש פנים ודמות מוחשיים מאד, כפי שהוכח בגבול עם רצועת עזה, מה תהיה הדמות והמראה של האיום האסטרטגי, לכשימומש חלילה? עשרות אלפי הרקטות שהזכרנו לעיל, מה יהא יעודן לפני שיחומשו מחדש הקנים הלוהטים, שהתרוקנו, לסיבוב השני? התשובה ברורה: בסיסי חיל-האוויר. זו המטרה ואין בלתה. המגמה, הריסת יכולתו של החיל, לחזור על הצלחתו ב-1967, ושוב מאוחר יותר, בהריסת הכורים העירקי והסורי.

היש תרופה למצב ביש זה?

במשך שנים ארוכות אכן תלו רבים את תקוותיהם בחיל-האוויר הישראלי. חייל זה, שהוא בין הטובים בעולם, ואולי אף הטוב שבהם, ידע, במהלך השנים מאז מלחמת ששת הימים, אך נצחונות (מחוץ ל"גמגום", לא קטן במלחמת יום הכיפורים 1973). הוא יספק, סברו וסוברים רבים, למדינת ישראל, את אותו עומק אסטרטגי/טקטי כאמור, ואף אסטרטגי נטו, החסר לה. הוא יחסל כל איום ביטחוני מכל סוג שהוא, אם קרוב ואם רחוק... כך אמרו ואומרים מומחי הביטחון שלנו. ואכן חיל-האוויר של ישראל, ובמיוחד בשנים האחרונות, כאשר הוא מצוייד במודיעין מעולה, כפי שהדברים קיימים היום, הוכיח כי יש אמת בהנחה זו. לכאורה סיכוייה של ישראל לשרוד בנתונים הקיימים הם טובים, כל עוד יש לה את המטריה הזו וגם את היכולת להגיב על מכה מקדימה. אלא שכאן נכנס סיפור הטילים המדויקים. עמו השאלה למי תהיה יכולת המכה המקדימה וליתר דיוק, מי יעשה בה שימוש ראשון. תוצאות למצב דברים כזה אנו יכולים לראות בשדות הקרב של אוקראינה. בהרס הרב שנגרם שם על-ידי הטילים הרוסיים. על המתבונן במצב האמור, להביא בחשבון כי רוסיה רחוקה מאוד מלממש את עוצמה בתחום הטילאות. במלחמה הזו, בין רוסיה לאוקראינה, ספק אם רוסיה השקיעה 10% מעוצמתה. ואף על-פי כן ההרס בעריה הגדולות של מדינת הענק, אוקראינה, ההרס בתעשייתה, ההרס במפעלי המיים והחשמל שלה, הוא עצום. לנוכח גורלה העגום של אוקראינה חולפת המחשבה העגומה עוד יותר: האם ישראל הקטנטנה היא במצב נואש כל כך, ומצבם של השואפים להרוס אותה, שפר עליהן באופן מוחלט כל כך?

הצוללות. תשובה בלעדית לשאלת המכה השנייה. מי מכשיל את יישומה?

על-רקע תהליכים אלה, ומבין השורות של הווייתינו הביטחונית, הרותחת והסוערת, שב וצץ מידי פעם עניין הצוללות. מדוע ולמה שאף האיש החכם, ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו, לרכוש עוד צוללות? ומדוע נראה נושא זה בעל חשיבות מיוחדת לו ולכמה בכירים במערכת הביטחון ולקרובים אליה? וכאן טמון הקשר הגורדי בין שני הנושאים דלעיל: העדר עומק אסטרטגי וטקטי כאחד, ושימוש בצוללות כנשק מוגדר מאד, כפיצוי, על "מחלה כרונית" זו. שימוש בצוללות בפיצוי על הבעיה האמורה (העדר נשק אסטרטגי וטקטי כאחד), איננו המצאה ישראלית, אף שישראל במצב חמור במיוחד מבחינה זו. כאשר התעצמה המלחמה הקרה בין ארה"ב ובריה"מ, ריכזה ארה"ב מאמץ מיוחד בייצור צוללות, ופיתחה כאלו שלהן יכולת צבאית מדהימה. הצוללות מהדור החדש כולן כאחת מונעות-גרעין. יכולות השהייה שלהן מתחת לפני המים היא (כמעט) בלתי מוגבלת. הן בלתי ניתנות לאיתור, יתר על כן. הן מצוידות בכלי תקיפה, שלהם יכולת הכרעה צבאית אולטימטיבית. הן מסוגלות לשגר נשק גרעיני בעודן מתחת לפני המים. יש מומחים הסבורים כי בזכות נשק יקר ערך זה, נמנעה פריצה של מלחמת עולם שלישית, גם בשנים בהם סברו בבריה"מ כי אם חלילה תפרוץ מלחמה כזו, המבוססת על מכה גרעינית כבדה-מקדימה, על האויב, בריה"מ תהא זו שתנצח. והנה באו הצוללות והבהירו למעצמה הקומוניסטית כי תמיד, אבל תמיד, תעמוד לארה"ב יכולת המכה השנייה. ומה אצלנו? אצלנו ועדת חקירה... אצלנו הצגה בלתי פוסקת של רה"מ דאז, העולה ויורד בכבש הצוללת... אצלנו ארגונים ג'ינג'יים, הפועלים בהתמדה, לעשות הכול, אבל הכל, למרות דעתם הנחרצת של היועמ"ש דאז והבג"ץ, כי יש להמנע מדיון משפטי בנושא זה, החליטו שר הביטחון ושר המשפטים, להגיש הצעה כזו לאישור הממשלה ויהי מה. כל זאת להבטיח הרחקתו של ראש האופוזיציה מהשלטון. והרי זה הוא הנושא הבוער כאש בעצמותיהם של מרכיבי הקואליציה הנוכחית..., זהו הנושא החשוב מכל. עכשיו מסתבר שגם חשוב הוא מגורלה של ישראל בעתיד... מחרבייך ומהרסייך ממך ייצאו... ואידך זיל גמור...