המציאות המורכבת אשר נוצרה בעקבות המלחמה הנוראה, היא, ללא ספק, יכולה הייתה להיות הזדמנות פז, להעלות בגלוי ובהסכמה עם שלטונות אוקראינה, או במבצע חשאי את עצמותיו של רבי נחמן לארץ הקודש. נושא זה עלה מעת לעת, גם על-ידי גדולי ישראל, אשר ראוי את הנהירה העצומה על מורכבותה ואתגריה, לציון באומן.
אומן אומן ראש השנה, נפשם של מאות אלפי יהודים יוצאת אל רבם, רבי נחמן, עורגת לחוש ביד ממש את ציונו, להזיל דמעה חרישית, לשפוך את צקון ליבם, לחזור "חדשים" מלאים באנרגיות של קדושה.
המלחמה הנוראית בין רוסיה לאוקראינה, מלחמה עקובה מדם, אשר גבתה מאות אלפי חללים, ובהם, אזרחים חפים מפשע, ילדים, קשישים, תוך ביצוע פשעי מלחמה נוראיים, המלחמה הזו הגיה עד לציונו של רבי נחמן באומן שבאוקראינה. בשנתיים האחרונות התנהלו מאבקים על-אודות העלייה לציונו של רבי נחמן, בגין מגיפת הקורונה, על-אף הסכנה, יהודים מכל רחבי העולם, הגיעו לשפוך שיחם בציונו של רבם האהוב.
מה שהתאפשר עם סייגים, הגבלות, זהירות בימי מגפת הקורונה, אינו מתאפשר כעת, בשל אימי המלחמה הנוראה. אוקראינה כבר הבהירה כי לא תתאפשר ההילולא הקבועה על ציונו של רבי נחמן, בשל פיקוח הנפש ואימי המלחמה. ייאמר כי הפולמוס על הנהירה של המאמינים לציונו של רבי נחמן בימי ראש השנה וחגי תשרי, של מאמינים הנפרדים מבני ביתם ונשותיהם ומתעטפים בקדושה ובהילת רוחניות על ציונו של רבי נחמן באוקראינה, היא רבת שנים, יש הדורשים לגנאי ויש הדורשים לשבח.
המציאות המורכבת אשר נוצרה בעקבות המלחמה הנוראה, היא, ללא ספק, יכולה הייתה להיות הזדמנות פז, להעלות בגלוי ובהסכמה עם שלטונות אוקראינה, או במבצע חשאי את עצמותיו של רבי נחמן לארץ הקודש. נושא זה עלה מעת לעת, גם על-ידי גדולי ישראל, אשר ראוי את הנהירה העצומה על מורכבותה ואתגריה, לציון באומן. סוגיית העלאת עצמות נפטרים למנוחת עולמים בארץ ישראל, נדונה בעבר והפסיקה ההלכתית ברורה.
זו העת ראשית הדיון הציבורי התנהל אי-שם בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת כאשר, ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, התנגד במלא העוצמה להעלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי, המנהיג הרביזיוניסטי. במכתב תשובה ששלח בן-גוריון לנשיא יצחק בן צבי, כתב: "האם נעלה כל מיליוני האנשים שמתו במשך כל הדורות בגולה - ובתוכם אנשים לא פחות חשובים מבני דורנו? לשם מה? כלום ליהודים מתים אנו זקוקים? ינוחו באשר הם - כל עוד מיליוני יהודים".
בן גוריון עמד על רגליו האחוריות ונאבק עד חורמה נגד הבאתו לקבורה של ז'בוטינסקי בארץ הקודש, כשפנה אליו, ח"כ מרדכי נורוק, מתנועת "המזרחי", זו הייתה תשובתו: "הארץ זקוקה ליהודים חיים ולא לעצמות מתות". נדמה כי המאבק הפוליטי הקשה שניהל דוד בן-גוריון נגד התנועה הפוליטית שונה מהמציאות הפוליטית העכשווית.
ז'בוטינסקי אינו רבי נחמן, דמותו רבת ההוד של הרבי הצעיר ששירת חיו הסתיימה והוא עול לימים, חוצה את כל המפלגות, התנועות, החלקים בחברה הישראלית, רבי נחמן אינו דמות פוליטית בשום פנים ואופן, אלא רבי שזכה לעדנה בעשורים האחרונים ומרבי של בודדים היה לרבי המוביל המונים.
נדמה כי זו העת להעלות את עצמותיו של רבי נחמן, להכשיר מקום ראוי ומיוחד אשר יכיל את מאות אלפי המאמינים המבקשים להשתטח על ציונו ולשאת צקון לחשם. רבי נחמן עולה לארץ ישראל, רבי נחמן, שב לביתו של העם היהודי, רבי נחמן שב הביתה.