בִּכְפָר סִילְוּאָן צָהֳרֵי הַיּוֹם בִּּכְפָר סִילְוּאָן מִתְכַּסִּים בַּעֲלָטָה שֶׁאֵין לָה בּקֶר לוּחַ זְמַנִּים אָבוּד הַבָּא מִן הַסַּהַר מְדַדֶּה עַל דָּקְרְנֵי תַּיִל פּוֹרֵט נִגּוּנֵי מֵיתָר קָרוּעַ בַּעֲלָטָה שֶׁאֵין לָה צוֹהַר. ְְעֲלָטָה מַאֲהִילָה עַל שֶׁמֶשׁ סְדוּקָה גּוֹהֶרֶת עַל שֶׁקֶט מְרַסֵּק בַּסִּמְטָאוֹת הַכְּפָר, קִלּוּחֵי שׁוֹפְכִין מַשְׁקִים עִקּוּלֵי מַדְרֵגוֹת מִן הַסַּף, בַּבִּיבִים בִּינוֹת קִמּוּר שָׁחוּחַ וּבְצֵל חָצֵר נִרְפֶּטֶת נִרְדְּמוּ כָּל הַגַּעֲגוּעִים, פּוֹרְחִים רַק אֶגְרוֹפִים וַאֲבָנִים הָעוֹלִים בַּעֲלָטָה סְרוּחָה סוֹעָה מִסַּעַר בַּעֲלָטָה שֶׁאֵין לָה בֹּקֶר בַּעֲלָטָה שֶאֵין לָה צוֹהַר בַּעֲלָטָה מִתְפַּלֶּלֶת לְבֹקֶר וּלְצֹהַר הָמְּמָאֲנִים לָבוֹא. הייתי רוצה לראות את כפר סילואן, המדמם כיום בעימותים קשים מנשוא בין תושביו הערבים וכוחות צבא ומשטרה, כפי שראו אותו הסופר והמורה יהודה בורלא בספרו הנפלא "בַּעַל בְּעַמָּיו" ואיש ההוראה והסופר יוסף מיוחס בספרו "הַפַלָּחִים". הסופר יהודה בורלא מתאר סיפור אהבה מרגש בכפר סילואן על-רקע ימי העבודה הקשים בשדות הכפר בימי הקציר בין צעירה ערביה מוסלמית ובין צעיר יהודי, המכבד גם את מאווייה הלאומיים של הצעירה הערבייה, איתה הוא מבקש לבנות את חייו, כשהוא חולם על שתי ישויות לאומיות - יהודית ופלשתינית - החיות זו לצדה של זו. יהודה בורלא אינו סופר בעל תפישות עולם רדיקליות. עולמו הרעיוני של הסופר יהודה בורלא מעוגן בספרות המקראית, המשנאית והתלמודית. מתוך ערגה לעולם האידאי המקראי הוא טווה ואורג את אריגי הדמויות של ספריו. הגם שיש בתיאורי הכפר תיאור של מצבים קשים ונוגים, שורה עליו בספר ארשת של אהבה, ארשת של פתיחות ורצון של צעירה ערביה להבין את מאוויי העם היהודי, ורצון של צעיר יהודי להבין את מאווי העם הפלשתיני תוך כמיהה של השניים לבנות את הגשר. יהודה בורלא יליד העיר ירושלים, שראה את הכפרים העוטרים את ירושלים ניסה לרקום להם רקמת אהבה, אותה יפגשו שוחרי ספרות גם בספרו "בנפתולי אהבה", בו גם פרש לנו הסופר סיפור אהבה בין צעירה ערבייה וצעיר יהודי. הסופר יהודה בורלא נשא עיניו לאהבה בכפר סילואן הגם שלא נעלמה מעיניו המציאות הקשה. בשנת 1873 היהודי רחמים מיוחס איש העדה הספרדית החליט לצאת מתוך החומות ובנה את ביתו מחוץ לחומות בכפר הערבי סילואן. בבית הזה עברה ילדותו ובחרותו של בנו יוסף מיוחס, לימים סופר ילדים ופעיל מאוד במוסדות העדה הספרדית בעיר ירושלים ובמיוחד במוסדות החינוך שלה. למעלה משלושים שנה ניהל בית ספר בירושלים. יוסף מיוחס מתאר את ילדותו המאושרת בכפר סילואן, מתאר את אהבתו וגעגועיו לשכניו הערבים ולתרבותם. לכך הוא נתן ביטוי בספרו "הפלחים" בשנת 1937. כשהוא מדגיש - "עֲלֵינוּ לִהְיוֹת קְשׁוּבִים לְמַאֲוָיֵי הָעָם אִתּוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים, לְנַהֵל עִמּוֹ שִׁיחַ מְכַבֵּד, כְּפִי שֶׁנִהֵל אַבְרָהָם אֲבִינוּ עִם אִישׁ חֶבְרוֹן בְּבוֹאוֹ לִקְנוֹת חֶלְקַת קַרְקַע". מן הראוי לקרוא בתשומת לב רבה את ההקדמה לספר. בצד ביקורת קשה, שיש ליוסף מיוחס על תופעות בחברה הערבית, הוא פועל רבות בישוב היהודי לקרבו כדי להכיר את התרבות הערבית. הוא עצמו התמסר ללימוד השפה הערבית ולחקר הפולקלור שלה, והגיע להישגים מבורכים במיוחד בעולם האקדמי. כיום כפר סילואן, שסופח לעיר ירושלים, מונה למעלה מעשרים אלף תושבים ערבים וכחמש מאות תושבים יהודים. למרבה הכאב, הכפר אינו נראה כיום, כפי שנרקם בעט הסופר והמורה יהודה בורלא, בנו של הרב יהושע בורלא, שנולד בירושלים בשנת 1886, ואינו נראה כפי שראה אותו סופר הילדים והמחנך יוסף מיוחס, שנולד בירושלים בשנת 1868 וגדל בכפר סילואן. אני נכסף לראות את כפר סילואן, כפי שביקשו לראותו הסופרים יהודה בורלא ויוסף מיוחס. יש לי חלום, לזכות לראות את מי בריכת השילוח, שסמוך לה ממוקמים בתי הכפר, מנוצלים לקיום טקס שאיבת המים כדי לקיים את מנהג ניסוך המים בירושלים של שלום, המכבדת מאוויים דתיים ולאומיים של כל בני אברהם החיים בה - כשבחלקה המערבי תכונן בירת מדינת ישראל ובחלקה המזרחי תקום בירת מדינת פלשתין.