בשנים האחרונות נראה ששירותי הביון של רוסיה חזרו לעשות שימוש באמצעי חיסול כימיים, דוגמת גז העצבים "נוביצ׳וק". הוא שב לכותרות כמובן בשנים האחרונות בעקבות ניסיון ההרעלה של איש הביון הרוסי סרגיי סקריפאל בבריטניה במארס 2018, וזה של מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבלני לפני שנתיים בסיביר. נבלני ניצל בזכות תושייתם של טייסי המטוס וצוותי העזרה הראשונה. אבל למעשה השימוש באמצעים הללו אינו חדש, כאמור. מחר יציינו 44 שנים להרעלה אחרת, של מתנגד שלטון בולגרי למשטר הקומוניסטי. הביטו באיש בתמונה בתחילת השרשור - רובכם כנראה לא מזהים אותו, ואפשר להבין. גאורגי איבנוב מרקוב, מתנגד שלטון בולגרי בתקופת ברה"מ, גלה בלונדון לאחר שערק למערב ב-1969. הוא עבד שם כעיתונאי ומגיש ברשת BBC, והיה גם איש עט, סופר ומחזאי. בתקופת המלחמה הקרה (וגם היום אם תהיתם) שקקה לונדון מפעילות מודיעינית של גורמי ביון שונים. בדיוק מחר לפני 44 שנים, ב 7 בספטמבר 1978, נסע מרקוב לעבודתו במשרדי תאגיד השידורים, כבכל יום. הוא השתמש בדרך כלל בתחבורה ציבורית, וגם הפעם לא חרג ממנהגו. הוא עשה את דרכו, חצה את גשר "ווטרלו" והמתין בתחנת האוטובוס. לפתע חש עקיצה ברגלו, ומשהרים את עיניו הבחין באיש אוחז מטרייה. האיש התנצל על הפגיעה ברגלו של מרקוב, במבטא זר, והסתלק מהמקום. מקום הפציעה כאב למרקוב, וכשהגיע למשרדי ה BBC הבחין בפצעון אדום וחש כאב, אך לא ייחס לכך חשיבות רבה. לקראת סיום יום העבודה חש מרקוב ממש ברע ויצא לכיוון ביתו, שם עלה לו מאוד החום. מצבו הלך והחמיר, וכעבור שלושה ימים הוא הלך לעולמו בייסורים כואבים. לאחר מותו מצאו הרופאים בגופו קליע פלטינה קטן באורך 1.52 מ"מ, נעוץ בשוק. בדיקה מאוחרת יותר מצאה שנקדחו בו שני חורים, בהם נמצאו עקבות לרעל הריצין. התברר כי מרקוב ניצל את יכולתו העיתונאית ומתח במשך השנים ביקורת חריפה על המשטר בבולגריה דאז, משטרו של הנשיא טודור ז'יבקוב. בבולגריה לא ממש אהבו את הביקורת, והסברה היא שגורמי ממסד בולגרים בסיוע הק.ג.ב יזמו את חיסולו. מספר עריקים של הק.ג.ב שחיו במערב והרגישו בטוח להתבטא הודו במשך השנים כי אנשי הארגון ביצעו את ההתנקשות בעזרת אותה מטרייה. עד היום לא נשפט אף אדם בקשר לרצח.