ביום הולדתו ה-70 נשאל הנסיך צ'רלס האם ימשיך להתערב בפוליטיקה כאשר יהפוך למלך, ותשובתו הייתה: "אני לא עד כדי כך טיפש". יורשי עצר משתנים כאשר הם הופכים למלכים, הסביר. אבל כל מי שמכיר את צ'רלס השלישי אינו חושב שהוא ימשול כמו אליזבת השנייה, קובע דיילי טלגרף. טבעי לחשוב שיש רק דרך אחת למלוך, כי זו הדרך שהייתה מוכרת ב-70 השנים האחרונות – אבל יש בהחלט יותר מאשר דרך אחת. בניגוד לסבו ג'ורג' החמישי ולאמו, צ'רלס ידע כל חייו שהוא עתיד למלוך והיה לו כל הזמן הזה לחשוב כיצד יעשה זאת. השאלה הברורה ביותר היא כיצד יפעל בזירה הפוליטית, אך יש שאלות נוספות שהתשובות עליהן יגדירו אותו. האם הוא ירזה את המלוכה באמצעות צמצום מספרם של נושאי המשרות הרשמיות? מה יעשה עם שורת הארמונות המפוארים אותם ירש? מה יעלה בגורלם של המוסדות בהם הוא תומך? ומה עם חבר העמים? אחד ההבדלים המיידיים והברורים ביותר יהיה הטון. אליזבת שמרה תמיד על מרחק מסוים של מכובדות מנתיניה, כפי שהיה מקובל כאשר עלתה לכס המלוכה. צ'רלס מוכר יותר, על יתרונותיו וחסרונותיו, נצחונותיו ובגידותיו; הוא פגום יותר, אך גם נגיש יותר. הוא יהיה פתוח יותר מאשר אמו, כי הוא שייך לדור פתוח יותר. אומנם יהיה עליו להנמיך את עוצמת התערבותו בנושאים ציבוריים ולהימנע מהבעת דעות בנושאים השנויים במחלוקת, אך לא יפסיק להיאבק למען המטרות הקרובות לליבו מזה עשרות שנים, במיוחד עולם הטבע והסביבה הבנויה. הביוגרפית שלו, פני ג'ונור, מעריכה שצ'רלס לא יתערב בגלוי, אך ידבר בשקט ובצורה לגיטימית עם ראש הממשלה ויביע את דעתו יותר מאשר אליזבת. "הוא מה שהוא ויש לו כמה דעות מוצקות המבוססות על ידע. הוא אדם בעל ידע רב מאוד, ושוחח עם מומחים בכל התחומים המעניינים אותו. אל תצפו שכאשר ראש הממשלה יבוא לשוחח איתו על חקלאות או שינויי האקלים, כל מה שיאמר יהיה: רוצה עוד כוס תה? אבל הוא לא ישלח תזכירים כתובים לשרים".