עכשיו, לאחר שהימין הלאומי חזר לשלטון - זו העת לתקן את שתי השגיאות הקריטיות שהליכוד חוטא בהן ומקורן במדיניות בה הלך מנחם בגין לאחר המהפך של 1977.
היום כמעט אין חולק שאחד המנהיגים הגדולים בתולדות האומה היהודית היה מנחם בגין שחזר ושינן תמיד בפני חבריו בבית"ר, במפלגה הרוויזיוניסטית ובתנועת הליכוד שהקים, כמו גם בפני כל עם ישראל: "אנחנו תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי". כראש אופוזיציה במשך 19 שנים הוא אכן היה נאמן לעקרונות הללו מבית מדרשו של ראש בית"ר. ביניהם היה העיקרון שחייבים לשבור את מונופול ההסתדרות שקבע העדפה בקבלת עבודה לחברים סוציאליסטים ומנע תעסוקה מאנשי תנועות ז'בוטינסקי, בעיקר בשירות הציבורי
1.
לא אחליף את "משרתי הציבור" כשעלה הליכוד לשלטון והחל בניהול משרדי הממשלה, הוא מצא לפניו ממשל ומינהל ציבורי כושל ומושחת שהיה מלא רובו ככולו אוכלי חסד תומכי מפא"י שזכו בתפקידיהם הבכירים בזכות התמיכה הזו, והודות למאמציהם לבצע במסגרת סמכויותיהם הרחבות את מה שהכתיבו להם מנהיגי המפלגה. הם התישו את הציבור הרחב באינספור כללי רגולציה ביורוקרטית קשוחה, שאיפשרה שלטון פקידים מוחלט וראוי לשמו (בירו-קרטיה = שלטון-הפקידים) כפי שנהוג בכל שלטון סוציאליסטי בעולם. היה ברור שסמנכ"לים ומנכ"לים השולטים על הכספים ועל מנגנוני כוח-אדם הם אלה שקובעים בפועל את מדיניות המשרדים ולא השרים והדרג הפוליטי שמעליהם. דוגמה קלאסית למצב העניקו הסדרות הבריטיות המבריקות "כן, אדוני ראש הממשלה" ו"כן אדוני השר"
2.
פעילים מרכזיים בליכוד פנו אז לראש הממשלה מנחם בגין והציעו לו להחליף את צמרת הפקידות הכושלת, שהשליטה את המדיניות הסוציאליסטית המושחתת, ולמנות במקומם אנשי ליכוד בעלי כישורים מתאימים אותם תאשר נציבות שירות המדינה, כדי שאפשר יהיה לבצע את מדיניות הליכוד. אבל תשובתו של ראש הממשלה הייתה שהפקידים הבכירים המכהנים הם "סיביל סרוונטס" (Civil Servants), "משרתי הציבור", וסירב להחליף אותם. מאז ועד היום הולכים ראשי הליכוד בדרך זו וכתוצאה מכך המדיניות שנקבעת במשרדי הממשלה סוטה מעקרונות הליכוד הלאומיים-ליברליים, כך שבכלכלה ובחברה נותרו שורשים סוציאליסטים ממאירים מתקופת מפא"י, למרות כל הניסיונות של ראשי הליכוד לנהל כלכלה ליברלית תחרותית ושוק חופשי. מכאן שזו אכן הייתה שגיאה קריטית נוראה של מנחם בגין, ולמעשה בכייה לדורות, שמנעה ותמנע ממשל ליכוד אמיתי כל עוד לא תיקבע המדיניות הנהוגה בכל הארצות הדמוקרטיות במערב, לפיה - כשמתחלף הממשל יש להחליף את הפקידות הבכירה באנשים מתאימים הקרובים לרוח הממשל החדש. כך עשתה "ממשלת השינוי" עד עכשיו, וכך חייבת לנהוג גם הממשלה החדשה בראשות נתניהו.
חריגה מהעיקרון המדיני של ז'בוטינסקי אבל הביקורת החריפה ביותר שלי על בגין (לצד מעלותיו התרומיות והישגיו שהוזכרו לעיל) היא על שסטה מהעיקרון המדיני החשוב ביותר שקבע ז׳בוטינסקי, והוא - אסור לנהל שום משא-ומתן עם הערבים על עתידם בארץ ישראל, בטרם הצהירו על הכרתם בזכות הריבונות היהודית על ארץ ישראל משני עברי הירדן, כדי שאי פעם יהיה איזשהו סיכוי להסדר
3. זכות הריבונות הזו נקבעה גם בסעיף 80 של מגילת האו"ם עליה חתומות כל המדינות החברות באו"ם
4.
יתרה וחמורה מזו: בגין חתם על הסכם שבנוסח האנגלי שלו מכיר בין השאר "בזכויות הלגיטימיות של הפלשתינים", כשבכך הוא קובע תקדים המעניק לערביי ארץ ישראל זכויות המנוגדות לחוק הבינלאומי שנקבע כאמור על-ידי חבר הלאומים ואשר עוגן במגילת האו"ם, המעניק רק ליהודים זכות ריבונית על הארץ משתי גדות הירדן.
בהסכם הראשון עליו חתם בגין, "מסגרת לשלום במזרח התיכון" מ-1978, הוצהר שהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 הן הבסיס לשלום כזה. כזכור, החלטות אלה דורשות "נסיגת כוחותיה המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בשנת 1967"
5.
"הסכם המסגרת לשלום" נחלק לשני חלקים: האחד, העוסק בגדה המערבית ורצועת עזה, קרא להפעלת תוכנית אוטונומיה, אשר לאחר חמש שנים יבוא במקומה הסדר קבע; החלק השני עסק בתהליך הנורמליזציה ביחסים בין שתי המדינות, אשר לאחריו יבואו הסכמים דומים בין ישראל לירדן, סוריה ולבנון. ההסכם השני היה "מסגרת לכריתת חוזה שלום בין מצרים וישראל", המבוסס על נסיגה מלאה של ישראל מסיני "עד לגבול הבינלאומי המוכר בין מצרים ובין ארץ-ישראל המנדטורית", שלאחריה ייכונו יחסים נורמליים הכוללים הכרה ויחסים דיפלומטיים, כלכליים ותרבותיים
6.
הסכם המסגרת שחתם עליו בגין ב-1978 מעוגן וכלול בהסכם השלום הסופי עליו חתם בשנת 1979. בהסכם המסגרת, סעיף א.1.ג., נאמר בנוסח העברי עליו חתום בגין, כי יתקיים משא-ומתן על עתיד הגדה המערבית וחבל עזה, ונאמר שם בפירוש: "המשא-ומתן יתבסס על כל הוראותיה ועקרונותיה של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242. המשא-ומתן יקבע, בין שאר עניינים, את מיקומם של הגבולות ואת אופיים של הסדרי הביטחון. הפתרון שינבע מן המשא-ומתן חייב להכיר גם בזכויות החוקיות של ערביי ארץ ישראל". ובאנגלית: "המו"מ חייב להכיר גם בזכויות החוקיות של הפלשתינים"
7 מסמך רשמי בינלאומי עליו חתום ראש ממשלת ישראל הכולל כינוי שקרי "פלשתינים" במקום "ערביי ארץ ישראל" מהווה גם הודאה לכאורה בנכונות הכינוי השיקרי הזה שנועד לבסס את טיעוני הערבים שהם בעליה החוקיים של ארץ ישראל. על סטייה זו מערכי זאב ז׳בוטינסקי הבסיסיים שפגעה קשה במאבק הציוני על ארץ ישראל - חייב הליכוד היום, לאחר שחזר לשלטון, לכפר בתנופת התיישבות גדולה בכל חלקי ארץ ישראל כדי להבהיר לאויבינו באזורנו ובעולם כולו שמולדת היהודים ההיסטורית תהיה בריבונות יהודית לנצח נצחים.