הקואליציה בראשות ארה"ב מצאה דרכים מקוריות להגביל את הכנסותיה של רוסיה מייצוא נפט בלא להוציא את הנפט שלה מן השוק: תקרת המחיר שמיישם המערב מאז אמצע החודש הנוכחי. כך אומר תת-שרת האוצר של ארה"ב, וולי אדיימו, במאמר מקיף ב-Foreign Affairs על מדיניות העיצומים של ארה"ב, שהוא היה ממעצביה העיקריים.
מאז תחילתה אפשרה מדיניות העיצומים לנפט והגז הרוסיים להגיע לשוק העולמי, למרות שארה"ב וכמה מדינות אחרות אסרו לייבא אותם אליהן, כדי למנוע זינוק במחירים לצרכן. בשל עליית המחירים בשוק העולמי, הכנסותיה של רוסיה מייצוא האנרגיה לא נפגעו למרות הירידה בכמות שייצאה. עיצומים מקובלים לא יכלו להתמודד עם הסתירה בין יעדים אלו, אבל מגבלת המחיר מאזנת ביניהם.
אם רוסיה תנסה למכור את הנפט מעל המחיר שנקבע (60 דולר לחבית), לא יימצאו לה מיכליות להובלתו וחברות ביטוח שיבטחו את המשלוחים. המגבלה יוצרת שני שווקים לנפט הרוסי. באחד היא יכולה לייצא אותו בצורה חופשית וגלויה, במחיר המירבי שקבע המערב. אם היא רוצה למכור אותו במחיר גבוה יותר, עליה לעבור לשוק בו הייצוא יהיה יקר בהרבה ואמין הרבה פחות; ולא בטוח שתקבל את המחיר שתבקש, כי ללקוחות יהיה מינוף נרחב ללחוץ עליה להעניק הנחות. יבואניות הנפט ואזרחיהן ירוויחו בעוד הקרמלין יפסיד, מבטיח אדיימו.
מגבלת מחיר הנפט מדגימה מרכיב נוסף בתורת העיצומים המודרנית של ארה"ב: ניתוח נרחב של השלכותיהם. משרד האוצר עסק בנושא לא רק עם בני שיחו הרגילים במשרד החוץ, אלא הרחיב בביתו פנימה את המעגל של מי שנטלו חלק בתכנון הצעד ושוחח גם עם משרד האנרגיה. האמריקנים פעלו בשיתוף פעולה הדוק עם משרדי האוצר ומשרדים אחרים במדינות האיחוד האירופי ומדינות ה-G7. כל אלו חישבו יחדיו את מחיר הגג ובחנו את תגובותיה האפשריות של רוסיה. הפעלת המגבלה חייבה גם יצירתיות בשיטות הניתוח, ומשרד האוצר מיישם את הלקחים בדמות יצירת משרת כלכלן עיצומים ראשי.
שיבוש האספקה החיונית לתעשיה הביטחונית הרוסית משקף גם הוא שינוי במדיניות העיצומים האמריקנית. פעולות אלו בוצעו בידי משרדי האוצר, ההגנה והמסחר ובשיתוף בעלות בריתה של ארה"ב. הן התמקדו בטכנולוגיות ותשומות ספציפיות הנחוצות לרוסיה כדי לנהל את מלחמתה. מדובר במוליכים למחצה, טרנזיסטורים, תוכנות ועוד המיוצרים רק מחוץ לרוסיה, ובמקרים רבים - רק בידי ארה"ב ובעלות בריתה.
מנהל המודיעין הלאומי האמריקני מעריך, כי העיצומים שללו מרוסיה את היכולת להחליף למעלה מ-6,000 פריטים צבאיים, אילצו מפעלים ביטחוניים להפסיק לייצר ויצרו מחסור ברכיבים חיוניים לטנקים, מטוסים וצוללות. התוצאות של מחסור זה ניכרות לעין בשדה הקרב, בו אוקראינה גרמה לרוסיה לנצל עד תום במהירות את המלאי של ציוד חדיש ואילצה אותה לפנות לשאריות מן התקופה הסובייטית ולחלופות באיכות נמוכה שהיא רוכשת מאירן וקוריאה הצפונית.