מה שמגיע – מגיע: "Make America Great Again" של דונלד טראמפ הייתה ססמה נהדרת, דווקא משום שאיש לא ידע מהי בדיוק משמעותה. בפועל, טוען פול קרוגמן בניו-יורק טיימס, היא הייתה קריאה לעשות ההפך מהאופן בו הצטיירה ארה"ב של המאה ה-21. אחד ההיבטים החשובים שלה היה האמונה שארה"ב חלשה מבחינה צבאית ויש לשקם את עוצמתה. האגדה הזאת חיה וקיימת בקרב חלק מהרפובליקנים, למרות הכישלון המהדהד של הצבא הרוסי שהוצג כיריב העוצמתי והבלתי-משכיל של ארה"ב המשכילה-מדי. עוצמה לאומית בעידן המודרני תלויה בכוח הכלכלי הרבה יותר מאשר בכוח הצבאי, סבור קרוגמן. היא משקפת גם את "הכוח הרך" – השפעתם של ערכים ותרבות. במלחמות מודרניות יש הרבה פחות קרבות ישירים בין בני אדם, והרבה יותר דו-קרבות אסטרטגיים בין כלי נשק לטווח ארוך והמון טכנולוגיה. ניצחון בקרבות כאלה תלוי חלקית במנהיגות חכמה ומיודעת – דהיינו, קצינים משכילים. ברור שמלחמה מודרנית אינה משחק וידאו, והמלחמה באוקראינה תוכיח. אבל מה מגדיר עוצמה צבאית בימינו? קרוגמן – חתן פרס נובל לכלכלה – מדגיש שהוא אינו מומחה בביטחון, אבל כן יודע מתימטיקה שימושית, ומלחמות מודרניות הן במידה רבה שאלה חישובית. ההיסטוריון הצבאי פיליפס או'בריאן ציין בצדק, כי במלחמת העולם השנייה לא היו קרבות נקודתיים שהכריעו את הכף – והיה בין הבודדים שצפו שרוסיה לא תכניע במהירות את אוקראינה אלא שתתפתח מלחמת התשה. כעת, כדאי להסתכל על כמה מספרים. קל להבין מדוע רבים ציפו לניצחון רוסי מהיר: תקציב הביטחון שלה ערב הפלישה היה 65 מיליארד דולר, לעומת פחות מ-10 מיליארד דולר של אוקראינה. אבל ניצחון מוחץ קשה להשגה, יותר מכפי שחושבים גנרלים בכורסה. ביצועיה של רוסיה סבלו מכישלון מוחלט בחשיבה ובתכנון; אולי הגנרלים של פוטין היו צריכים להיות קצת יותר משכילים. ברגע שאוקראינה הצליחה להדוף את המתקפה הראשונית, זו הפסיקה להיות מלחמה רק בין אוקראינה לרוסיה. תודות ל"כוח הרך" – יכולתה של אוקראינה להציג את עצמה כמגנת הדמוקרטיה נגד עריץ ברוטלי – היא מקבלת סיוע צבאי עצום מהמערב. ואז כל התמונה משתנה, כי תקציב הביטחון האמריקני היה 800 מיליארד דולר לשנה ערב הפלישה – פי עשרה מהרוסי. יתרה מזו: הצבא הרוסי היה חלש עוד יותר מכפי שמלמדים פערי התקציב. הטכנולוגיה של נאט"ו מתקדמת פי כמה מכפי שחשבו רבים, והאוקראינים הפגינו יכולת להפוך ציוד אזרחי לכלי נשק יעילים. זה לא הכל. או'בריאן הראה, כי מלחמות מודרניות שורפות ציוד בקצב בלתי יאמן. רוסיה החלה את המלחמה הנוכחית עם כמויות עצומות של טנקים וארטילריה, אך רבים מן הטנקים הושמדו בהתקפה הרת האסון על קייב ומלאי התחמושת הרוסי מתרוקן במהירות (גם לאוקראינים יש בעיות בתחום זה). משמעות הדבר היא, שיכולת הייצור – למעשה הכוח הכלכלי – נוטה להיות גורם מכריע בתוצאותיה של מלחמה. וגם כאן, הפער בין רוסיה לבין ארה"ב והאיחוד האירופי הוא עצום: התוצר האירופי גדול פי שישה מן הרוסי, והאמריקני – פי עשרה. תודה לאל, אין המדובר במלחמה כוללת בין רוסיה לבין המערב הליברל-דמוקרטי, בה הפערים העצומים הללו בתוצר וביכולת הצבאית יופעלו במלוא עוצמתם. לכן, קשה לראות כיצד בדיוק תסתיים המלחמה. הכוח הצבאי הגרמני קרס רק ב-1944, כאשר בעלות הברית השיגו שליטה בשמי גרמניה ויכלו להרוס את רוב יכולתה הצבאית. אוקראינה לא תוכל לעשות זאת לרוסיה, ורוסיה לא תוכל לעשות זאת לנאט"ו. לכן, הקרב הברוטלי על הקרקע עשוי להימשך זמן רב. אבל, מסכם קרוגמן, מדובר במידה רבה במספרים – והם נראים לטובת אוקראינה.