העולם עצר מלכת, אמות הסיפים זעו, המולה בלתי נשלטת לצד זעם כבוש ואצור אשר התפשט בין חיוך, בין טפיחה, בין מבט, כאן מציגים: חיוך אחד יותר מידי. הארץ רעשה וגעשה, עוד רגע הייתה מתעוררת תנועת המונים אשר הייתה תובעת הקמת ועדת חקירה ממלכתית, לבחינת האירועים הנוראיים, הדרמטיים, המחרידים, אירועים שעצם התרחשותם מבשרת על קץ העולם, לא פחות.
אם מישהו מבקש לדעת עד כמה עצביו של העם הנפלא הזה מתוחים, עד כמה אדי הדלק באוויר מתייראים מפני הגפרור הבודד שיבעיר את חביות השנאה והאיבה, הרי שהתמונות האנושיות, השגרתיות של בני האדם היא התשובה.
בועז טופורובסקי, ח"כ מסיעת "יש עתיד", הגיע ממיטת חוליו, לאחר תאונת דרכים, להצבעה בכנסת על אישור חלקה הראשונה של הרפורמה המשפטית. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ניגש אליו, לחץ ידו בחמימות, דרש בשלומו, איחל לו החלמה מהירה וחייך אליו כאשר סובבים אותו מחויכים ומפויסים חברי הכנסת מסיעת "יש עתיד".
מעשה אנושי פשוט, ברור ומובן מאליו, עורר סערה רבתי, גרר מלחמת גוג ומגוג ברשתות החברתיות, הטחת בליסטראות של זעם קדוש עטוף בקצף לבן, הבטחה לבוא חשבון עם המעזים לחייך, להניע שפתיים, להישיר מבט לעבר השטן הגדול, בנימין נתניהו, הדמון הראוי לרדת בבוז אל תהומות הנשייה.
וכאילו לא די היה בדרמה של דרישת השלום בבריאותו של ח"כ טובורובסקי, התחוללה דרמה נוספת, יו"ר סיעת "המחנה הממלכתי", בני גנץ, עמד ליד שר המשפטים, יריב לוין, וחייך אליו, ממש חיוך מלא, פתח את שפתיו, הרחיב שיניו וקצות עיניו התכווצו, חיוך. גם הפעם מכונות הזעם הקדוש ירו ללא אבחנה, טיווחו מהיבשה, מהאוויר ומהים, איך העז ח"כ גנץ לחייך לעבר השטן הגדול, מחריב בית המשפט העליון, מחולל מהפכת החורבן.
וכאילו לא די במעשיהם החמורים, הקשים, הנוראיים של ח"כ טופורובסקי וח"כ בני גנץ, התרגשה שערורייה נוראה נוספת, בזווית עינו קלט אחד מאבירי המוסר והצדק, כי, שומו שמיים, שר ההתקשרות, ד"ר שלמה קרעי, הניח ידו על כתפו של ח"כ מאיר כהן מתנועת "יש עתיד", ממש חיבוק קל, ומאיר כהן הועלה על המוקד שהוכן לשני קודמיו.
"נרפה, חלש ובעל פתולוגיה לא פתורה עם הצורך לרצות: הטרגדיה האמיתית של הגוש הדמוקרטי היא שזה אחד המנהיגים", יצאו דחופים חלק ממובילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית, בידיהם לפידים בוערים וקריאות זעם.
מטילי האימה והפחד השתלחו בבני האדם שמקצועם פוליטיקה על שהעזו בחיוכם, בעמידתם, בהנחת ידם על כתף, לגלות שהמדובר הוא בבני אדם, לא בדמונים. מטילי האימה הבהירו כי יבואו חשבון עם כל מי שחייך לשטן הגדול ולשטן היותר גדול, לכל מי שאפשר לשטן הקטן להניח יד. הטרמינולוגיה שקנתה לה שביתה בקרב חלק ממובילי המחאה הייתה כי במעשיהם הם העניקו לגיטימציה לשטן הגדול ולשטן הקטן, איתם כזכור צריך לדבר רק ברובים, דם, מרי, מלחמת אחים, מרד, סרבנות, במאבק בלתי פוסק להעמקת השסעים, להרחבת הסדקים במכנה המשותף.
רחמים על הח"כ המבוהל ולדימיר בליאק שהוציא הודעה מבוהלת ומתנצלת בפני אדוניו החדשים, "לא חייכנו לנתניהו, שמחנו שבועז חזר אלינו, אני מתנצל על התמונה שצולמה". רחמים על איש ציבור, נבחר ציבור המתנצל על שהעז לעמוד סמוך לבנימין נתניהו, על שהעז לחייך לעברו ולא לצרוח באיבוד עשתונות: "בושה, בושה, בושה, מושחת, שוחד מרמה, הפרת אמונים".
יד איש ברעהו, זוהי תקוותם, זהו חלומם, זוהי שאיפתם של חלק ממובילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת, לעומתם, הח"כים סברו אחרת, הם אמרו בחיוכם כי למרות חילוקי הדעות, המחלוקות, בסוף, אנשים אחים אנחנו.
