שקט כאן הורסים, הנזק העצום והנורא שיצרו חלק מובילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת ביותר, יירשם על מצחם כאות קלון לדורות. חלק ממובילי המחאה, חסרי האחריות והמופקרים, ניפצו את ה - יחד הישראלי לרסיסים, הוכיחו, כל פעם מחדש שלא הרפורמה ותכניה מעניינים אותם, בוודאי לא הדמוקרטיה וחוסנה, כי אם תבוסתם בבחירות הדמוקרטיות אשר התרחשו במדינת ישראל אך לפני שלושה חדשים. שקט כאן הורסים, את יום הזעם, יום השיבוש, יום השיבור, יום הטרלול, יום המצור, יום הסתם בא לי לזרוע כאוס, יום השנאה והמחלוקת, יום הפירוד, יום ההתנגדות, אפשר היה לפטור במנוד ראש סלחני, בחיוך בזווית הפה ובנענוע ראש על הוונטילציה החשובה למי שמאמינים כי סופה של מדינת היהודים קרב ובא. אלא, שלחלק ממובילי במחאה המופקרים וחסרי האחריות יש תוכניות אחרות, עלומות, תוכניות לריסוק מדינת ישראל, תוכניות לפגוע בכל קודשיה, לפורר את המכנה המשותף, להבאיש את ריחה. שקט, כאן הורסים, באופן שיטתי, מתוכנן ומתוזמן, אחרי שחלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות הפכו למטבע לשון קלה, לגיטימית, את המילים האיומות, מרי אזרחי, מלחמת אחים, סירוב פקודה, החל מחול השדים וקדיחת סדקים במקדח קונגו בצה"ל על זרועותיו. הסירוב לשרת במערך המילואים כבר לא מזעזע את אמות הסיפים, הסירוב לבצע פקודות כבר אינו נחלת קומץ סהרורי הנמצא בשולי המחנה, הסירוב להתייצב, כבר אינו טאבו, ככה נראית אנרכיה, ככה חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות ביקשו לכתוש את ה-יחד הישראלי. מעשה הנבלה המופקר וחסר האחריות של חלק ממובילי ההמחאה אשר גררו בכוח את הצבא לתוככי הוויכוח הפוליטי, לא יסולח להם, הנזק הנורא שגרמו נגע בעצבים חשופים ביותר בחברה הישראלית המנסה לבנות גשרים על מימי חייה הקצרים והסוערים, הובילו את החברה הישראלית לחטט שוב בפצעיה אשר נדמה היה כי הגלידו ואף הבריאו. הטייסים כדוגמה, האחדות הלאומית וההתייצבות המוחלטת מאחרי הטייסים הגיבורים והאהובים, נסדקה, נפגעה, הסירוב המופגן של חלקם, גם אם הוא מיעוט, שלא להגיע לאימון היה חלק מהתחושה הנוראה של אהבת המדינה על תנאי, אהבת הצבא על תנאי. מחאת הטייסים פערה חבורה שכוסתה בשכבות רבות של תחבושות והציבה במלא עוזה את סוגיית האכיפה הבררנית בצבא, דמו של מי סמוק יותר, של גולנצ'יק המחרף נפשו בקרב או של טייס המטיס מטוס קרב. מחאת הטייסים הציבה במבוכה נוראה את צמרת צה"ל, מהרמטכ"ל דרך מפקד חיל-האוויר ועד לשר הביטחון, אשר נהגה בכפפות של משי ובצדק רב, אל מול הטייסים סרבני המילואים כאשר לוחמים בשריון, בגולני ובצנחנים, בטוחים כי מי מהם לו היה מעז לדבר כמו הטייסים מקומו היה בתא מעצר או מחוץ לצבא. מחאת הטייסים הותירה את לוחמי צה"ל האחרים משפשפים עיניהם בתדהמה אל מול השיח שמנהלים בצמרת הצבא עם הטייסים, עם הסובלימציה למוחים מסוג מסוים במיוחד. מחאת משרתי יחידות המודיעין, 8200, עוררו שוב את טענות הגיוס הסלקטיבי, הגיוס היוקרתי של בני אדוני הארץ וחשפו את ערוות הצבא במיעוט שבמיעוט של משרתים מהפריפריה. אל מול הסיכול הממוקד שביצעו חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, נגד הצבא, עוצמתו וחלקו הייחודי בחברה הישראלית, אל מול תגובתם המחושבת מידי, המהוססת, המדודה של צמרת המדינה הביטחונית והפוליטית, נרשמה התעוררות עממית מהשטח של עשרות אלפי לוחמים בעבר ובהווה, בהם גיבורי ישראל, התובעים להוציא את צה"ל מהמאבק הפוליטי, מבהירים כי ישרתו את עמם ומולדתם בכל עת שידרשו באופן המקצועי והראוי ביותר, פטריוטים ללא תנאים. אל מול סרבני השירות הצבאי, חלקה המכריע של התקשורת הישראלית התגייסה במלא עוצמתה, מהדהדת בכל רגע נתון את הניסיון הנואל לפורר את צבא העם, פועלת בנחישות לזרוע כאוס בצבא, לחלל את ה- ביחד הישראלי. חלקה של התקשורת על תועמלניה, שופרותיה, טרומבוניה, חובשת קסדה, לובשת שכפ"ץ ויוצאת להגן על כל סרבן, על כל איש צבא בא בימים, מהדהדת שוב ושוב את חולשת ה- יחד הישראלי. להט זריעת הכאוס אינו נובע חלילה בשל ההגנה על הדמוקרטיה, בשל הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת, הוא נובע אך ורק בשל תוצאות הבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו במדינה אך לפני שלושה חודשים. הצבא חייב להישאר מחוץ למאבק הפוליטי, טוב עשו סרבני המילואים אשר חזרו בהם, טוב עשתה הנהגת המדינה אשר הגנה על לוחמיה וגינתה את מי שדיברו בהם סרה, טוב עשתה ההנהגה הצבאית שהבהירה כי אין בצה"ל מקום לשיח בנושא הסרבנות. שנים רבות יידרשו לתקן את החורבן שהמיטו על צה"ל ועל העם, חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, מה שהיה לא יהיה עוד, המופקרים וחסרי האחריות הצליחו לשמחת אויבנו ומבקשי רעתנו לערער עוד את מיסודות הבניין הלאומי מפואר המתקרא, מדינת ישראל היהודית הדמוקרטי לפגוע בצבא הממלכתי הא-פוליטי. הדרך המהירה במדרון החלקלק מניסיונות הפירוק של הצבא, עידוד בסרבנות ועד לצעדות להר הרצל, היכל הקודש של חללי צה"ל וביזוי אזכרה ממלכתית לחללי תל חי. נדמה כי מה שהיה נראה בתחילה כמחאה לגיטימית, חשובה ומשמעותית נלקח כבן ערובה על-ידי חלק ממובילי המחאה לכיוון מלחמת אזרחים, מלחמת אחים, מרי אזרחי ושיאו הפיכה צבאית. המסר האיום והנורא השיח הדיקטטורי של חלק ממובילי המחאה הוא מחריד בהצהרות כי בעת משבר חוקתי הצבא על זרועותיו אמור לפעול על-פי בית המשפט ולא להישמע להוראות הממשלה הנבחרת ברוב מובהק ובאופן דמוקרטי. הרס הדמוקרטיה במסווה של הגנתה נחשף במלא סכנתו, במלא חומרתו, האמירות של חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות מטמיעים את הנרטיב הנורא, הפיכה צבאית, לא פחות. בשולי השיח אודות מגמת פגיעה בצבא, מתוצאות פירות הבאושים של חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות, שונאינו חוככים ידיים בהנאה, "ידידנו" אינם ממתינים לעצרת המספד טרם ההלוויה למדינת העם היהודי, ומתחילים לפעול. הם מזהים את עומק השבר, את המציאות השבירה בה נתונה החברה הישראלית ומתחילים להכות ללא רחם. מוציאי דיבתנו בעולם, מבאישי ריחה של הדמוקרטיה הישראלית, בהם סוכנים מרצון להחלשת העמידה הלאומית והחוסן הלאומי, מעצימים כל אמירה מיותרת והופכים אותה לעניין בינלאומי כמו האמירה המיותרת בהחלט של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ, אשר כאב את רצח האחים בכפר השנאה, קן הצרעות ובית החרושת להסתה נגד היהודים, חווארה. בארה"ב מריחים את החולשה ומתבטאים באופן אנטי דיפלומטי, באופן בו מתייחסים לרפובליקת בננות, לבת חסות, מתערבים במאבק הפוליטי המתרחש במדינה בסוגיית הרפורמה המשפטית הנדרשת והחשובה. הם מעזים לתקוף שר בכיר בממשלת ישראל על אמירה מיותרת שכבר חזר ממנה, השגריר האמריקני במדינת ישראל העצמאית, החופשית, הריבונית, ברוב חוצפתו מתבטא כי צריך לזרוק את שר האוצר מהמטוס, לא פחות, האמריקנים בעידוד נלהב של ישראלים מסוימים מאוד, מובילים מסע השפלה כנגד השר, אוסרים על פגישות עימו, מעודדים את יהודי החצר להצטרף למהלך החמור ומאיימים אף במניעת כניסתו לארה"ב, אל מול חרפת השתיקה של ההנהגה הישראלית. לא בצלאל סמוטריץ' מעניין אותם, גם לא איתמר בן-גביר ואפילו לא אסתר חיות, מה שמעניין את הממשל העוין הוא ביזויו והשפלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אשר בחירתו לצנינים ולסיכים בעיניהם, כחלק מהמורשת של הפרוגרסיביים מימי ברק חוסיין אובמה. עם הרוח הגבית הזו של "הידידה הגדולה של מדינת ישראל", מריחים את חולשת מדינת ישראל גם המצרים, הירדנים, הסעודים, התוקפים חזיתית את שר האוצר ואילו העזתים מבהירים מה יעלה בגורלו של השר. למרות הכל ואף-על-פי, אל מול הרוחות הרעות המנשבות בחברה הישראלית, אל מול מעשים חמורים, התבטאויות אלימות, על גבול ההמרדה, אל מול המאיימים לרדת מהארץ מגיעים עולים חדשים לבית העם היהודי, כשלוחמים מאיימים שלא להתייצב לשירות מילואים מתייצבים אלפי לוחמים מכל החיילות למלא את השורות. כשהפשקווילים נגד הרפורמה מתפרסמים בכל בוקר מחדש, מאות פרופסורים, מאות ביטחוניסטים, מאות אסירי ציון מחזקים את ידי הממשלה בהחלטותיה לבצע את הרפורמה המשפטית הנדרשת והחשובה. בעוד אנרכיסטים סהרוריים, רדיקלים מגיעים לחווארה לתמוך, לעודד, לחלק את הכסף שאספו עבור אנשי הכפר העוין ממנו יצאו רוצחים נתעבים, מפגעים, כפר בו ההסתה נגד היהודים הינה מגיל גן, בכפר בו צוהלים ומחלקים ממתקים כשיהודים נרצחים, מקדשת אסתי האם השכולה, האם של יגל והלל, את החיים, מרעיפה אהבה על עם ישראל, חייליו, מתיישביו. בעוד עשרות אלפים צועדים עם דגלי ישראל במחאה לגיטימית, בממשלה מצביעים על החלטות משמעותיות להחזרת האיזונים בין הרשויות ולחיזוק וביצור הדמוקרטיה. הדמוקרטיה הישראלית חזקה מכל קובריה, מכל מספידיה, איתנה מכל מחריביה מכל מבאישי ריחה בעולם, העם היהודי עבר ימים מורכבים ומאתגרים לא פחות מימי הסופה והסער הללו. למרות הכל ואף-על-פי, גם אם תסרבו לראות בחולקים עליכם, אחים, ראוי לקרא את דברי ה"פני מנחם". יהודי שאל את האדמו"ר ה"פני מנחם "מה לקבל על עצמו בפורים. השיב לו האדמו"ר: "לאהוב יהודים במחשבה, במעשה ובדיבור ולא להכאיב ליהודים".