כולנו מלאים הערכה לכוחות המילואים, גם אנו שירתנו במילואים, אף התנדבנו למשך שנים רבות לאחר תום התקופה הנקובה בחוק. אנו רואים וראינו את השירות בסדיר, ובמילואים, כולל למעלה מעשור של שירות במילואים בהתנדבות כגולת הכותרת של חובתנו למדינה ולמולדת, מדינה שקיבלנו ומולדת שחזרנו אליה לאחר 2,000 שנות גלות, ולאחר שואת יהודי אירופה והפרעות הקשות שעברו בני עמנו בארצות ערב ובשאר מדינות העולם.
גם אני התנדבתי שנים רבות למילואים
את שירות המילואים עשיתי בעיקר במערך השדה, למעלה מחודש בכל שנה לאורך שנים רבות. השירות של טייסים במילואים שונה באופיו מהשירות שלי, רמת הכשירות של טייסים לא מאפשרת פערים גדולים בין טיסה לטיסה ולכן הטייסים עושים יום מילואים אחד בשבוע, וזאת בנוסף לפעילות המבצעית אשר נופלת גם על כתפי טייסי המילואים.
חלק מהטייסים, ובעיקר בעלי הדרגות הבכירות שביניהם משרתים במילואים בהתנדבות. מקצוע הטייס, ממש כמו כל מקצוע אחר, ואולי אף יותר מכל מקצוע אחר מתגבש מכישורים גופניים, נפשיים ומנטליים, הכשרה, אימונים וניסיון, ולכן כל עוד הטייסים כשירים הם כמו יין המשתבח עם הזמן בשל הניסיון הרב שהם צוברים במהלך השנים ובכלל אלה שנות ההתנדבות.
איך שאני זוכר את שנות ההתנדבות שלי, שהייתה מקבילה להתנדבות של בני גילי באותה יחידה. אני זוכר אותם בדיוק כמו השנים שלפניהן, על כל שמ"פ (שירות מילואים פעיל) השקענו חברי ואני ערבים וסופש"ים לצורך הכנות, במהלך השמ"פ היה כל גופנו והייתה כל נשמתנו מושקעת בשירות, לאחר תום השמ"פ השקענו זמן רב בסיכומים ולקחים. לא ראינו עצמו פריבלגים בגלל שאנו מתנדבים, לא עשינו מילימטר פחות משאר המילואימניקים והסדירים ואולי אף יותר. הקהל המתנדב הוא חדור מוטיבציה, אחרת לא היה מתנדב.
האם תמיד התייצבו כל המילואימניקים? ודאי שלא, בלי כל הבדל בין מתנדבים או לא, לעיתים לא היינו בארץ בתאריכי השמ"פ או בחלקם, לעיתים יש מגבלות אישיות אשר מצמצמות את היכולת להתייצב, בשל כך יש מפקדים, בשל כך יש חברים עמם אפשר להתחלף, וגם כאן איש לא שאל אם מדובר במתנדב או לא. התפיסה הייתה שמרגע שמתנדבים, איש לא יודע שהתנדבנו, ואנו שווים בזכויותינו וחובותינו כשאר אנשי מילואים.
לכן כאשר אני שומע ברדיו מראיינת המוכיחה חבר כנסת המוחה על הסרבנות של טייסי המילואים, אומרת לו המראיינת משהו כמו "הם מתנדבים, הם לא חייבים להתייצב" אני תמה.
גיל השחרור ממילואים הוא בין 40 ל-50 - והמתנדבים משרתים עד גיל 60, 70 ואף יותר. אני מאלה המאמינים שחוקים, תקנות, פקודות נכתבו בשכל ישר, והשכל הישר אומר כי מדינה למודת קרב הנשענת על שירות מילואים, והלוז של אותו שירות מתבסס על מתנדבים, בכל החילות ובכל היחידות, תעגן את שירות המילואים בהתנדבות בחוקים. חיפוש קל בפקודות מטכ"ל מעלה את סעיף 12 לפקודה 31.0108 האומרת:
בתקופת ההתנדבות ייחשב המתנדב לחייל מילואים בצה"ל לכל דבר ועניין, על-פי חוק שירות ביטחון, וחלות עליו כל הזכויות והחובות, החלות על חייל בשירות מילואים, לפי כל דין ועניין ועל-פי פקודות הצבא.
פקודות הצבא לא מבדילות בין מתנדבים ושאינם מתנדבים, ולכן כל מי שמשתמש בעילת ההתנדבות על-מנת ל"הלבין" את הסרבנות, מודה בפועל, לאור פקודות הצבא, שהסרבנות הזו אסורה על כל חילי המילואים בין אם הם מתנדבים ובין אם לאו.
פקודות מטכ"ל עוסקות גם בהיבטים אחרים של ההתנדבות, כולל מועד סיומה, כולל מועד סיומה לפי בקשת המתנדב (מיידית, להוציא מצב של שמ"פ שם נדרשת התראה של 72 שעות) אך לא ניתן לסיים את ההתנדבות סלקטיבית, לא ניתן להמשיך להתנדב לפעילות מבצעית ולהפסיק להתנדב לאימונים, גם לאור פקודות מטכ"ל וודאי ברמה המעשית, כי ברור שחייל, בייחוד טייס הנמנע מאימונים מאבד את כשירותו, ולא ניתן יהיה לשתף אותו בפעילות מבצעית.
כל טייס יעשה חשבון עם עצמו. ירצה יטוס, לא ירצה לא יטוס, מדינת ישראל תחליט איך להתייחס לאותו טייס, אבל עיתונאים יקרים בחיאת רבבק, אל תהפכו פייק ניוז לפרופגנדה, אל תצטרפו לדיקטטורת הדעות אשר משליטים גורמים בעלי עניין על המדינה. ואין לכך כל קשר לביקורת המאד יוקדת שלכם ושלי על מדיניות הממשלה ההולכת עם הראש בקיר, ומזיקה לכולנו עד מאד.
