גם כיום, עשרות שנים לאחר השואה, יש קהילות שגורלן המר אינו ידוע די הצורך או אפילו לוט בערפל לרוב הציבור, למעט קומץ אנשי מקצוע או מתעניינים משכילים. מאחורי חוסר המודעות לגורלן של קהילות אלה לא עומדת מדיניות של קיפוח, לא קיים רצון רע כלשהו ואין למצוא במציאות זו כוונת זדון. בדרך כלל הסיבה היא מיעוט ניצולים, מיעוט חוקרים והיסטוריונים השולטים בשפות הרלוונטיות (סרבית, קרואטית, גרמנית) או סתם חוסר מזל.
מזה שש שבע שנים אני עוסק בחקר יהדות יוגוסלביה בימי השואה מתוך תחושת שליחות ומתוך הכרה, שגורל אלפי היהודים היוגוסלבים שנרצחו בשואה באכזריות לא ידוע די הצורך אפילו לא כיום. לכן אקדיש לזכרם את השורות הבאות.
גורלם של יהודי יוגוסלביה בימי השואה ייחודי, באשר הם נרדפו, הושפלו, נשדדו, עונו ולבסוף נרצחו במקביל בידי שני כוחות עוינים: בידי הגרמנים, שכבשו חלקים מיוגוסלביה, ובידי אנשי ה"אוסטאשה", תנועה לאומנית קיצונית שאנשיה כוננו את "קרואטיה העצמאית" שלא הייתה אלא מדינת בובות בחסות גרמניה הנאצית. עוד קו ייחודי לשואת יהודי יוגוסלביה הוא זה, ש"הפתרון הסופי" שם קדם בחצי שנה לזה של גרמניה בנאצית, שלידתו וביצועו מתוארכים לשלהי שנת 1941. עבור יהודי קרואטיה מתחיל "הפתרון הסופי" כבר באפריל 1941.
שלטונות "קרואטיה הנאצית" חיקו בצורה מלאה ובהתלהבות את האידיאולוגיה הגזענית של גרמניה הנאצית ואת שיטות רדיפת היהודים שלה, ובכמה תחומים אף עלה התלמיד על מורו. אכזריותם של ה"אוסטאשים" ברשת מחנות הריכוז שהקימו, לכליאת מתנגדיהם, האמיתיים או המדומים, עלתה לעיתים קרובות על זו של הגרמנים. מצויות בידינו תלונות של אנשי ס"ס גרמנים שביקרו במחנות הריכוז ה"אוסטאשיים" ומדווחים על האכזרית הבהמית של האחרונים.
מתוך 80,000 יהודי יוגוסלביה נרצחו 60,000. בחלק הכבוש בידי גרמניה נרצחו היהודים באתרים טופובסקה שופו (הגברים) ובמחנה הריכוז סיימישטה (הנשים והילדים, בעיקר במשאיות גז, גופותיהם הושלכו לבורות באתר יאיינצי). בידי ה"אוסטאשים" הם נרצחו בעיקר ברשת מחנות יאסנובץ, שכללה תת-מחנות כמו פאג, יאדובו, דוניה גראדינה ורבים אחרים. רשת זו השתרעה על שטח של 240 קמ"ר - פי שישה משטח רשת מחנות אושוויץ.
