בעוד מדינת ישראל מבכה את האובדן הכבד מנשוא, בעוד חיל-האוויר מפציץ בלי הרף מטרות בעזה, דומה שהדבר היחיד שחסר במשוואה זו ממשלה מתפקדת. אני לא נכנס לעניין התחקיר של מה קרה לנו בשבעה באוקטובר. שוב ושוב אנחנו רואים את המראות הקשים של נרצחים, סיפורים קורעי לב על משפחות שלמות שכבר לא איתנו. אני מנסה להבין למה כמעט בכל דבר היחידים שפועלים אלה ארגוני החברה האזרחית. אפילו הטיפול בגופות מסור בידי אנשי זק"א שמושתת על מתנדבים. משם נעבור לארגוני סיוע ולאזרחים מתנדבים שמגיעים לכל נפגעי המלחמה הנוראה הזאת. זו המלחמה שבה רואים רחובות ריקים, כי אזרחי ישראל נכנסו לטראומה שלא נראתה כמותה אפילו בימי הפיגועים.
זוהי טראומה שמזכירה את מה שקראנו בספרי ההיסטוריה על פוגרומים שבהם חיסלו יהודים רק באשר הם יהודים. החמאס והג'יהאד חשפו את הפנים המכוערות של קיצונים דתיים שרותמים את אלוהים למשימות רצח בלי אבחנה למה? כי הם רוצים להשליט משטר איסלאמי פונדמנטליסטי בכל שטחי ארץ ישראל, בלי כל קשר לגבולות שישים ושבע.
ישראל צפתה בהקמת החמאס, זה קרה ממש מול העיניים, כך גם הג'יהאד האיסלאמי. הם קמו כמעט באין מפריע והצטרפו במהירות למעגל האלימות והטרור נגד אזרחי ישראל. בנקודה הזאת חשוב לראות את הקונצפציה, את תפישת המרחב. ישראל שכבשה את שטחי יהודה ושומרון, סיני והגולן במהלך מלחמת ששת הימים ערבבה את תוצאות המלחמה עם אידיאולוגיות שהתחזקו בקרב הציונות הדתית ובהעדר החלטה איך לעכל את תוצאות המלחמה ולהפוך אותם ליתרון במשא-ומתן לשלום, עצמה עיניה לרווחה ואפשרה הקמה של התנחלויות בכל אחד מהשטחים הכבושים.
בהסכם השלום ממצרים ישראל ויתרה על כל הישובים בסיני, הסכם השלום עם ירדן דילג על יהודה ושומרון, היציאה החד-צדדית מרצועת עזה והרס כל הישובים היהודיים שם, היציאה החד-צדדית מלבנון, כל אלה אותתו לכל הקבוצות במרחב שישראל מוותרת בקלות על נכסים אסטרטגיים. במילים אחרות המסר הוא שישראל החזקה היא תפישה שגויה, כי היא ניתנת לכניעה בכל לחץ באשר הוא. בדיון הזה לא נכנסנו גם מה ישראל מוכנה לשלם על כל חייל או אזרח שנחטף. אלה גם אלה תהליכים שכל מי שעוקב אחרי הנעשה כאן קולט בלי בעיה.
לכל מי שצופה מהצד על התנהלות המדינה בעיקר מאז עלה הליכוד לשלטון ברור שמדינת ישראל הפכה להיות מדינה משגשגת כלכלית, מדינה שמפריטה בלי אבחנה את כלל השרותים החברתיים, הדואר הנמלים, חברת התעופה, חברת ההובלה הימית. לצד ההפרטה משתמשת ביבוא מוצרים חקלאיים כדי לווסת את המחירים ובדרך זו מפרקת את העצמאות הכלכלית של ישראל, שהיא מדינה אי-אסטרטגית. מדינה המוקפת שכנים עויינים.
מבט מבחוץ המדיניות הזאת כאמור אינה חדשה אך התעצמה עם הקמת הממשלה האחרונה שהכתירה את עצמה כממשלת ימין על מלא. בבליץ בלתי פוסק נשלחו טילים של החלטות, לחזק את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, לחזק את החרדים באשר הם ובגולת הכותרת רפורמה משפטית, שתאפשר לממשלה לקבל כל חוק שרק יעלה על דעתה. הממשלה הזאת טרללה מדינה שלמה עם הרפורמה הזאת ושוב התערבבו ענייני המשפט של בנימין נתניהו עם החקיקה ואמון הציבור במנהיגיו ירד לשפל המדרגה. התחושה של אזרחיות ואזרחים רבים שממשלת ישראל לא סופרת אותם ואולי להפך ממשלת ישראל הכריזה לא אחת באמצעות שליחיה שהמפגינים הם תוקעי סכין בלב האומה, בוגדים ועוד.
ושוב במבט מבחוץ, ממשלת ישראל שחקה את כוחות האזרחים ולא ניסתה לעצור ולהגיעה להסכמות בין חלקי תושבי המדינה. החקיקה אומנם נעצרה אבל לאחר קבלת החוקים שבעצם מגינים על נתניהו מפני מערכת החוק והמשפט.
האסון שנפל עלינו כרעם ביום בהיר מצא מדינה מרוסקת, ממשלה שמתעבת את מחצית אזרחיה ואם לא די בכך כעת ברור לכולנו שתושבי עוטף עזה ומגיניה חיילי צה"ל הופקרו לגורלם. אומנם הושקעו מיליארדים בהקמת הגדר והאמצעים האלקטרוניים, אך מה כל אלה שווים כשיש קונצפציה שמעוורת את עיני מקבלי ההחלטות גם כשיש אינדיקציות כאלה ואחרות שמשהו עומד לקרות. הקונצפציה היא שדווקא החמאס ידע להפסיק את פעילות הטרור אם יקבל את הכספים מקטר ובמקביל ישראל תפתח את השערים לעובדים מעזה כדי שיבנו בתים לישראלים. הניסוח הזה נכתב בכאב כי גם ענף הבנייה עבר תהליכים הרסניים ומתבסס על פועלים שמגיעים או לא מגיעים לעבודה על-פי המצב הביטחוני ההפכפך.
וכשהקונצפציה ידועה אפשר לדלל כוחות כי יש אמצעים טכנולוגיים שיגנו עלינו בעת שלום ובעת צרה. דילול כוחות שכלל גם הסתמכות על כיתות כוננות בישובים שמצוידים בהתאם לקונצפציה. במצב כזה גם מאשרים מסיבה רבת משתתפים עם אבטחה שמתאימה... לקונצפציה. לשם השוואה בכל אירוע ביהודה ושומרון מגייסים המוני חיילים לאבטחה. גם בירושלים ברגע שמתוכנן אירוע יש עשרות ואף יותר שוטרים חיילים שמתגברים. אך בגבול הרצועה, אין צורך כי הטכנולוגיה תעצור כל ניסיון אפילו של מחבל בודד להיכנס.
אני לא משווה את מה שקרה לנו ביום הכיפורים לפני חמישים שנה. אני משרטט תהליך של ממשל שאינו מבין את חשיבות החיים בעוטף עזה, אינו מבין שמדובר בחבל ארץ שמספק את עיקר הירקות ובכלל שמדובר בעשיה ציונית של ישוב הארץ. ממשל שגם אינו מבין את חשיבות ההתיישבות בגבול הצפון ומותיר אותם לגורלם. ממשל שמאז מה שמכונה ההינתקות העביר את משקלו ליהודה ושומרון כדי לחזק את הישובים ולאפשר הקמה של מאחזים, לסלול כבישים עוקפים ועוד. תהליכים שהתעצמו בשנה האחרונה וזכו לתשומת לב דרך העימותים הבלתי פוסקים בין נערי הגבעות לשכניהם הרועים והאמירה האומללה על חווארה. הימין על מלא דאג שיהיה שר מיוחד, בצלאל סמוטריץ' שיהיה בעל סמכות במשרד הביטחון. במלחמת יום הכיפורים הפקיר הממשל את הגבולות בסיני ובגולן וסיכן את החיילים ששילמו בחייהם. באירוע של 2023 הממשל הפקיר אזרחים וחיילים לידי רוצחים חסרי עכבות. אולי המשותף בשני המקרים היא העובדה שנבנה מכשול קרקעי, שלא עבד במציאות.
הודעות מוקלטות מה עושים במקרה קיצוני שכזה שמדינה ריבונית מותקפת על-ידי טרוריסטים צמאי דם שמאמינים שרצח יהודים יביא את גאולתם? מפעילים את הצבא בזמן ועל-פי הכללים המקובלים לפעילות צבאית במלא העוצמה ובמקביל כל שרי הממשלה בלי יוצא מהכלל חייבים להתייצב בזירה להבין את מה שקרה ולהתחיל לעבוד. זה לא קרה, יאמר לזכותה של שרת ההסברה שהבינה שהתפקיד שלה וירטואלי והתפטרה. יאמר לזכותה אך כל חבריה בלי יוצא מהכלל חייבים להבין שהאחריות נופלת עליהם בכלל ועל ראש הממשלה בפרט. אף לא אחד מהם דיבר על האחריות והסתפקו באמירות שקרה אסון נורא ואנחנו ננצח.
ראש הממשלה לא יצא אל השטח והסתפק והודעות מוקלטות, לא ערך מסיבות עיתונאים וגם לא מינה מישהו מטעמו שידבר את המלחמה. למה זה קרה? כל אחד ואחת שינסה לתת את המענה. אני סבור שעצם העובדה שהוא לא יצא מיד לתקשורת ואמר אני ראש הממשלה ואני אחראי למה שקרה וקורה כעת, מצביעה על החשש שלו שגם האשמה תדבק בו כי "לא היה כלום ולא יהיה כלום", כמובן בהקשר לתפקודו כראש ממשלה. אך זו הערכה שלי ולא יותר מכך.
ובכל זאת מה עושים? רק מנתחים ומקטרים? אני חושב שחברי כנסת בליכוד ולא חסרים כאלה מבינים היטב שהמנהיג שלהם איבד את הכריזמה, את יכולת המנהיגות, איבד את הביטחון ובעצם הוא רפוס וחלש יותר מאי פעם. הם מבינים כעת את מה שאני למשל הבנתי ב-2014 כשבמהלך מבצע קשה שגרר את ישראל למלחמה בעזה הליכוד בראשותו הוביל את החוק לסגירת רשות השידור. מה הקשר? פירוק שידור ציבורי בזמן מלחמה, הגם שהמהלך החל לפני המלחמה הוא איתות שהממשלה רוצה לשלוט בכל מסר שמשודר לציבור. ההצבעות היו בין ירי טילים לכל יישובי העוטף ועד תל אביב וירושלים, ההצבעות היו בזמן הלוויות וזה ממש לא הפריע לממשלת הליכוד בסיוע יש עתיד וח"כ איתן כבל מהעבודה להוביל את חיסול השידור הציבורי ולהקים במקומו גוף חדש.
אני הייתי בזמן הזה מנהל קול ישראל וניסיתי לפנות לתקשורת לחברי כנסת מכל המפלגות ולצערי נתניהו ניצח, לא את החמאס אלא את רשות השידור והכל בזמן מלחמה. הסיפור הזה הדגים עבורי את מהות ההנהגה של נתניהו ומאותו הרגע הבנתי שהוא לא ראוי, אך זו הייתה דעתי האישית ונראה שהיום יש אזרחים רבים מאוד ובהם גם מצביעי ליכוד וימים כולל גם חברי כנסת בליכוד שמבינים שנתניהו של 2023 זה לא אותו נתניהו שהם הכירו לפני שנים. כדי להשלים את המהלך של גנץ, שנכנס בלי חשבון לממשלת חירום, על חברי כנסת מהליכוד לומר לנתניהו תפרוש לאלתר או שאנחנו נצטרף לממשלה אלטרנטיבית עם גנץ ולפיד. האופציה הזאת קיימת גם בלי בחירות, זה תלוי במספר מועט של חברי כנסת אמיצים שיהיו מוכנים אפילו לשלם על זה מחיר פוליטי ולהציל את מדינת ישראל עם ממשלת שיקום.