אני מסרב להאמין שמה שקרה ב-7.10 אמיתי. השכל אינו יכול לקבל את העובדות הנוראיות. הלב אינו יכול להכיל כל כך הרבה יגון ועצב אין סופי. הייתכן שמדינת ישראל הפרה את החוזה שלה עם האזרחים שהחליטו לחיות בה? כן, אותו חוזה שאבותינו הבטיחו לקיים: בישראל היהודים לא יהיו הפקר, לא ישטחו כמו תרנגולות, תינוקות, ילדים, איש ואישה, מבוגר או חולה, ייעלמו ויועברו אל המקום המקולל ההוא שבו רוצחים סדיסטים הם השולטים. ההבטחה הופרה ובגדול. ועוד חוזה הופר: יהיו הוויכוחים בינינו אשר יהיו, נשמור על דמוקרטיה, נשמור איש את רעהו כי יש לנו רק מדינה אחת. מהחוזה לא נותר אפילו אבק. ההפך.
ממשלת ישראל הנוכחית ברחה ב-7.10 והותירה אותנו, האזרחים, להתמודד עם האסון הגדול ביותר שנחת עלינו מאז קמה המדינה. שרי הממשלה ברחו כמו עכברים אל תוך מחילות הזוהמה כדי למצוא מחסה. אין שרים, אין סגני שרים. הכל הפקר. שום משרד ממשלתי אינו פועל כראוי. הכל תקוע בין דל"ת האמות של המשרדים המפוארים ומנעמי השלטון, ושהאזרחים ילכו לעזאזל. חבורה של חדלי אישים שנמלטה לנפשה לאחר שהביאה עלינו אסון. ואולי, במחשבה שנייה, טוב שהעכברים ברחו כי כך הם לא מפריעים לחברה כולה להתגייס בצורה שמעולם לא עשתה זאת, לפחות לא בהיקפים כאלה.
משפחות הרוסות, כואבות, דואבות על אובדן יקיריהן לא זכו אפילו לביקור נבחרי הציבור, לא בהלוויות ולא בביקורי תנחומים בשבעה. העכברים מסרבים לצאת ממחילותיהם. מידי פעם יש הבלחה של שר או שרה בזויים המפטירים דברי רהב בלתי מבוססים, או אחרים העושים גם בימים נוראיים אלה קמפיינים פוליטיים למען עצמם. איך האדמה לא רועדת לנוכח ההתבהמות הזו? ממשלה ששלחה את מיטב בניה ובנותיה לקרב המר מסתתרת, משל היו מפקדי חמאס הארורים. איפה המילה "אחרי"? היא לא בלקסיקון של הממשלה הנוכחית.
הנבזים והנלוזים הכניסו אל תוך הלקסיקון הפוליטי מושג חדש: יש אחריות אך אין אשם. יש אחריות לפילוג ולפרור העם עד דק, אך אשם לתוצאות אין. הבנתם את זה? אם בית חולים אינו מתפקד, המנהל שהוא אחראי, לא אשם. אם הבניין לא תוכנן כהלכה, הרי שהמהנדס אינו אשם... אפשר להמשיך עד בלי די אך נדמה לי שתיאוריה כזו של ממשלת החידלון והדם בראשות נתניהו, בלתי מתקבלת על הדעת. זו פשוט הונאה שלא הייתה כמותה בהיסטוריה האנושית.
אני שומע או קורא התבטאויות של אנשי ימין הזויים להפסיק ולפלג את העם, להפסיק ולהשמיע ביקורת על הממשלה. חייבים להיות מאוחדים. הטרגדיה הגדולה ביותר היא שדווקא אותם אנשי ימין, "המנהיגים" ששווים ככאלה הוא אפס. הם המסיתים הגדולים ביותר, הם המשמיעים את הקול הכי ברוטלי וגס. ראש ממשלה שמשתלח בצמרת הביטחונית תוך כדי מלחמה מקומו בכלא ולא בראשות הממשלה. באיזו מדינה קרה כדבר הזה? בשום מקום. אצלנו ראש הממשלה והשרים נלחמים על חפותם הפלילית, חדלותם בכל הקשור לפרוץ המלחמה וזורקים את הבוץ בפניהם של האחרים. זו לא ממשלה של העם אלא זו ממשלה לעומתית לעם.
יתכן שקריאתי להלן לא תיקלט באוזניהם של רבים בחברה הישראלית, במיוחד אלה אכולי השנאה ושטופי המוח, וכמובן הקנאים הארורים שהביאו עלינו את הקרע בתוך החברה. מרביתם של אלה לא נמצאים בשדה הקרב, שכם אל שכם עם "הסרבנים" שכולם התייצבו למלחמה, אלא הם נמצאים בבתיהם הרחק משדה הקרב. אם החברה הישראלית חפצת חיים, אם רוצים לחזור לפסים של נורמליות, אין דרך אחרת אלא להפיל את ממשלת הזדון ולכונן ממשלת חירום המורכבת מכל הסיעות הציוניות השפויות. איתמר בן-גביר ומפלגתו ובצלאל סמוטריץ' ומפלגתו מסכנים את החברה כולה. מי שרוצה להציל את המפעל הציוני האדיר שהקמנו כאן, חייב להירתם למשימה העליונה של הפלת הממשלה.