בנימין נתניהו חי ונושם עדיין את האסון שהמיט על ישראל בתמיכתו הממושכת בשלטון החמאס בעזה. הוא אינו מוכן שהרשות הפלשתינית תהיה ממלאת המקום. אין ספק שיחסי ישראל עם הרשות הפלשתינית אשר ברמאללה בעייתיים. אבו מאזן אכזב פעם ועוד פעם בעת המשא-ומתן עם ראשי הממשלה אהוד ברק ואהוד אולמרט, ויש גם פרצי טרור בשורות הרשות.
בכל זאת שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין רמאללה התקיים גם בחודשים הקשים מכולם, ואם צה"ל פועל עתה ביהודה ובשומרון נגד מחבלים פלשתינים הרי זה בין השאר מפני שישראל גרמה לדילול בכוחה של הרשות, שאינה מסוגלת למלא את תפקידה.
ב-2007 החמיץ אולמרט הזדמנות למנוע את השתלטות חמאס על הרצועה. היו קולות אשר האמינו כי ניתן לנהל עימו משא-ומתן על הסדר מדיני (ראש וראשון מי שהיה ראש המוסד אפרים הלוי) זו טעות סבירה. ביבי לא רצה לשנות מציאות זו כפי שכבר הוכח וכפי שהוא מכחיש לשווא. אך עתה מסתמן כי ניתן לתקן את המשגה הישן, ונתניהו מונע זאת. עד מתי? תלוי בלחץ האמריקני. ומה החלופה? לפטפט על שליטה ביטחונית של ישראל בעזה ללא מגבלת זמן.
ג'ו ביידן נבעת. הוא תומך בהחזרת הרשות הפלשתינית לניהול החיים ברצועה. כל אדם סביר תומך בכך. רק לא נתניהו. הוא חושש כי שובו של אבו מאזן לעיר שנחרבה לה יחדיו יותנה במשא-ומתן ישראלי-פלשתיני, וזה אכן מדאיג אותו. כי בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר מתנגדים.
אך ייתכן שדיון זה המתנהל עתה בחריפות מאחורי הקלעים בין הממשלים בירושלים ובוושינגטון מקדים את זמנו. לא מן הנמנע שביידן ונתניהו מחלקים את עור הדוב עוד בטרם ניצוד. קיימת אפשרות מעשית מדאיגה כי הממשלה תמעד בניהול המשא-ומתן לשחרור החטופים, ואובדן הזמן יסכל את היעד העיקרי של מיגור מוחלט של שלטון חמאס.
עדיין לא מאוחר לייצב מחדש את לוח הזמנים של הממשלה. ראש אמ"ן לשעבר תמיר היימן הגדיר זאת אמש כקירוב הגלגל האסטרטגי של ישראל (יעדי המבצע) לגלגל הטקטי (הלחימה בפועל). יצירת תיאום זו חיונית אם כי איני שותף לדעת היימן - פרשן מעולה בערוץ-12 - כי הצעד הנכון הוא להגביר את קצב הלחימה.
הישגי צה"ל בלחימה מאפשרים ומצדיקים דווקא את היפוכה של המסקנה. זה שלב הטיהור. אין מסוכן ממנו. אין ללוחמי הרגלים מה לחפש בפתחי מנהרות ממולכדות. הממשלה צריכה לסבלנות בעזה, ולא להיכנע ללחץ להעביר דלק המגיע לידי חמאס.
טוב מצור מקרב פנים-אל-פנים. החטיפה לעזה היא פשע מלחמה נורא. עדיין היא פחות רעה מתוספת קורבנות בעיתוי כה מאוחר של ההתנגשות הצבאית. הדלק החסר ברצועה חייב להכריע את האויב, ולא סיכון חיי הלוחמים ביחידת יהלום שנועדו להילחם במנהרות. אנוכיות במרעה.