אז מה יקרה ביום-שאחרי, לאחר שנקום מן "השבעה", לאחר יום השבעה באוקטובר 2023, בו ביצעו פושעי חמאס טבח בציבור צעירים שבאו לבלות בחיק הטבע, ליד קיבוץ רעים. הרוצחים הצליחו לבצע את פשעי הרציחות לאחר שצוותי המודיעין של ישראל כשלו ולא צפו קיומו של אירוע נורא העומד להתרחש. רבים ממבצעי הטבח נהרגו בידי כוחות צה"ל שהגיעו למקום האירוע אבל באיחור ניכר. לאחר ביצוע הפשע ההמוני בו נהרגו כ-1,200 איש לא פסקו כוחות צה"ל ממרדפים אחרי המבצעים מארגון חמאס. ואכן, רבים מהם נהרגו והיו מי שחמקו מכוחות הביטחון.
בציבור בישראל נפתחה מחלוקת חריפה סביב הסוגיה: כיצד לנהוג בפושעי החמאס שנלכדו? כיצד להענישם? במהלך הוויכוחים הועלתה לא אחת האפשרות להוציאם להורג. והיו מי שחלקו על הוצאה להורג של הפושעים. לא הכל מודעים לעובדה כי בספר החוקים של מדינת ישראל מוזכרת האפשרות של הטלת פסק דין מוות למורשעים בעבירות מסוימות. בישראל גזר בית משפט עונש מוות יחיד בלבד שהושת על הפושע הנאצי אדלוף אייכמן. הוא נתלה ואפר גוויתו שנשרפה פוזר בלב ים, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.
כיום, הנהגת המערכת המשפטית מתנגדת להטלת עונש מוות ואין התביעה דורשת להטילו. אחד מנימוקי ההתנגדות: לא תתאפשר תיקון טעות שקרתה בעת זיהוי של מי שנדון למוות ומוצא להורג בשגגה. או, מבחינה מוסרית, אין לאפשר למדינה לקטול חיים. הקריאות להטלת עונש מוות גוברות בכל עת שגוברות קטילות חיים על-ידי מחבלים פלשתינים, אך התביעה, כאמור, לא דורשת מבית המשפט להטיל עונש מוות על מורשעים ברצח בכוונה תחילה. ומה במקום עונש מוות? מוצע בזה לכונן בית דין מיוחד שיוכל לגזור עונשיהם של מחבלים, להוצאה להורג או לפסוק עונש אחר לפי שיקוליו.
התקדים או הדוגמה הבולטת לכינון גוף שיפוטי מיוחד הוא בית הדין הבינלאומי שהוקם בנירנברג לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא גזר עונשי מוות לא על כל הנאשמים אלא על כתריסר מבכירי הפושעים הנאצים שניתלו. היטלר התאבד. אם יוקם אצלינו בית דין מיוחד, לשיפוט מרצחים פלשתינים, יוכל מוסד זה, אך ורק אם ימצא לנכון, להשית גזרי דין מוות על מורשעים. זה יהיה חיקוי משפטי לסדרת משפטי נירנברג שהתנהלו בגרמניה בשנים 1945-46. אין ספק, תתעורר סקרנות עולמית, תוך מעקב צמוד, אחר ההליכים של בית הדין.
משפטי נירנברג מעוררים עניין גם עשרות שנים לאחר תום פעילותם. אי-אפשר יהיה לבוא בטענות על עצם כינונו ופעילותו אצלינו של בית דין המוצע בזה. וכן, מובן שאין להשוות, מבחינה כמותית בלבד, בין הרציחות ההמוניות בתקופת השואה, לבין מעשי הרצח המבוצעים בידי מחבלים פלשתינים. מבחינה מוסרית, עקרונית, מרצחים פלשתינים מחקים את פשעי המשטר הנאצי. לעתים אף אינם מסתירים את הדמיון בין המרצחים הנאצים בעבר לבין פלשתינים מורשעים בימינו. הם אף מתגאים בפשעיהם ומתוגמלים במענקי הרשות הפלשתינית לאחר רצח יהודים. המורשעים יהיו ראויים לקיצור חייהם רק לפי פסיקת בית הדין המיוחד בישראל אם יוקם באמצעות חקיקה מיוחדת בכנסת.