את מאמרי בחודש האחרון כאבי גופי הם אלו, שהקלידו על המקלדת, שהתמקמה לה על מיטת חוליי,.איתם הקלידו ביתר עוצמה וחוזקה גם כאבי הנפש לנוכח שלל אירועים מזוויעים, שמכאיבים ומדממים את מדינתי היקרה.
לחלק מהאירועים המזוויעים התוודעתי ממה ששמעתי מפי אנשים בגילי בפסגות העשור התשיעי לחיי, שחוו את חוויות האש, שקטלה את חיי חבריהם, וראו לנגד עיניהם את היד הגרומה של המוות ובנס ניצלו.
בשנים האחרונות רעייתי ואני גרים בדיור מוגן. המוסד בו אנחנו גרים, קלט מספר גדול של אנשים שנותרו ללא בית, כי ב-7 באוקטובר פרץ לבתיהם טרור חמאסי רצחני שהרס, בזז והשמיד את יישובם שנבנה לתפארת במהלך 77 שנים. הנותרים בחיים מהלכים בינינו, כשהם פצועים בנפשם וקשה למצוא להם מרפא.
אני מוצא להחמיא לחברה, הנושאת את השם "מגדלי הים התיכון", שבמוסדותיה ברחבי הארץ שריינה עשרות דירות למפונים קשישים תוך הגשת תמיכה בשלל מישורים ובעיקר במישור הבריאותי החשוב לאנשים בעשור התשיעי לחייהם.
מתוך גישה של כיבוד הרצון להישאר אלמוני אינני משתף בפרטים את מה שסיפר לי איש שיחי, אך אלמוניותו מציגה את מלוא חומרת הבעיה, שכיום אחרי 7 באוקטובר חיים בתוכנו מספר מדאיג של קשישים, שביתם הרוס לחלוטין, בן או בת הזוג נהרגו או נחטפו. ישנם כאלו שאבדו להם יקירים מהדור השני והשלישי.
לי קשה למצוא מילים להביע את הכאב של בן שיחי, מי שחי 77 שנה בישוב מיום שהוקם, וכיום הוא הרוס. בן שיחי אינו מוצא מנוחה לעצמו, כי לבית שבנה הוא כבר לא ישוב. למרות כל העזרה של חברת הדיור המוגן המוגשת לו הוא אינו מוצא מנוחה לעצמו.
אני מבקש לסיים בנתינת מחמאה לחברת "מגדלי הים התיכון", המגישה את כל מה שהיא יכולה להעניק - דירה נאה, ארוחה טעימה, עזרה רפואית יום-יומית... אך אין מי שייתן מרפא לפצעי הנפש שהתמקמו אצל בן שיחי במרומי העשור התשיעי לחייו.
אגב, בבוקרו של 7 באוקטובר הוא נטל את כובד שנותיו לריצת בוקר ובדרך נס הצליח להינצל. רבים מיקיריו אינם, והוא היום המקבל את כל העזרה מחברת מגדלי הים התיכון, חש שאין מרפא לפצעי נפשו. ראוי שכבר היום יוקצבו משאבים נאותים לגופים המגישים סעד נפשי.
