גם אם ישראל הרשמית אינה מקבלת את האחריות לחיסולו של סאלח עארורי, ניתוח קר ומהיר של השאלה "למי יש עניין במותו של רב המרצחים", מוביל אל ירושלים. ניתוח כזה עושים חסן נסראללה, האירנים, ראשי חמאס וגורמים אחרים מאז פורסמה הידיעה על ההתנקשות בחייו. אם הם צודקים בטענה כי ישראל עומדת מאחורי הפעולה בלב ביירות, אזי מגיעה יותר ממילה טובה למערכת הביטחון על הישג מודיעיני ומבצעי יוצא דופן, שמוכיח שוב את המשפט האלמותי לפיו "ידה הארוכה של ישראל תגיע לכל מקום".
המודיעין הישראלי עקב אחרי עארורי (הארור) ופעילות הטרור שלו שנים רבות. אפשר להעריך שההחלטה לא לפגוע בו כל עוד שהה בטורקיה וממנה פיקד על מטה הגדה, שהכווין טרור של חמאס ביהודה ושמרון, נבעה משיקולים מדיניים רחבים יותר. כעת, משזוהה כי חצה גבול מטורקיה ללבנון, הותר דמו של מי שהיה מספר 2 בהיררכיה הפיקודית של חמאס.
למותו של עארורי יהיו השלכות במספר זירות וראוי להצביע עליהן בתמציתיות עבור ישראל, שמבחינת הערבים והאירנים אחראית לחיסולו:
1. יחיא סנואר, בר פלוגתא מר של עארורי בקרב על הנהגת חמאס ביום שאחרי אסמעאיל הניה, עשוי לחשב מסלול מחדש בנוגע לניהול המערכה הצבאית, המדינית וההומניטרית ברצועת עזה. סביר כי סינוואר ישהה את המשא-ומתן על שחרור החטופים בימים הקרובים. במקביל, המשך התמרון הצבאי ברצועה שמהדק את המצור על ח'אן יונס, עשוי להביא אותו לתובנה כי גם חייו נמצאים בסכנה מוחשית.
2. החל מהבוקר (3 ינואר) ישראל חייבת להיות ערוכה לתגובה של פלשתינים ביהודה שומרון ומזרח ירושלים שיבקשו לנקום את מותו. דפוס הפעילות יכול להיות, בין השאר, ירי בצירים, פיגועי דריסה, פיגועי הקרבה (למשל במחסומים) ואולי גם ניסיונות חדירה ליישובים ישראלים. לצד זאת, סילוקו של עארורי מהזירה הוא מכה מוראלית ומבצעית לחמאס, והתנועה תצטרך לאתר יורש שיתקשה להיכנס לנעליו.
3. בחזית הצפונית עלולה לחול הסלמה ביטחונית נוספת בהשוואה להתשה שחיזבאללה מקיים מול ישראל מאוקטובר 2023. נסראללה מחויב להגיב על-רקע פגיעה בריבונות לבנון בפלשתיני, איש חמאס, שהיה מקורב אליו מאוד. חיזבאללה עלול להרחיב את טווח הירי אל מעבר ליישובי קו הגבול בצפון, לחפש אולי פגיעה במקומות אסטרטגיים ולמקד מאמץ לפגוע באישיות ישראלית בכירה בארץ או בחו"ל. ועדיין, נסראללה רואה עצמו לאומי-לבנוני (הוא היה שמח לבסס לאומיות לבנונית על בסיס שיעי) והוא חפץ בחיים פוליטיים לו ולחיזבאללה בתוך המדינה הלבנונית. מכאן, שהוא חייב לקבל הכרעה ביחס למידת התגובה של חיזבאללה על חיסול עארורי באופן שיבטיח שהאינטרסים שלו ושל חיזבאללה אינם נפגעים.
נקודה נוספת שראוי להתעכב עליה לאחר חיסול עארורי: ההישג הישראלי המרשים בלבנון, אינו מעיד בהכרח על היכולות ברצועת עזה. זו זירה אחרת ולחימה אחרת המחייבת היערכות אחרת של צה"ל ומערכת הביטחון כולה על-מנת לצבור הישגים טקטיים ותודעתיים שיאפשרו אולי להציג בעתיד ניצחון ישראלי משמעותי.
ולבסוף, חשוב לזכור: הלחימה ברצועת עזה תסתיים בנקודת זמן כלשהי. המלחמה בין ישראל לפלשתינים על הארץ הזו תימשך. לישראלים אין כל כוונה לוותר. גם לחמאס, על-פי האמנה שלה והתנהלותה אין כוונה לעשות זאת. המשמעות היא פשוטה: לנשוך שפתיים, להישאר מלוכדים סביב האתוס הציוני ולהזכיר לעצמנו ש"אין לנו ארץ אחרת". כך היה ב-1948. כך גם ב-2024.
