למדינת ישראל שמורה הזכות להגיב תגובה צבאית נגד מי שארגן טבח אכזרי של מאות יהודים בשבת י"ב בתשרי תשפ"ג בכעשרים ישובים כפריים בנגב. את הנגב שהתעורר ביום י"ב בתשרי תשפ"ג לא קידמה שמש זורחת, אלא שמש אפלה וקדורנית שליוותה חיות אדם חמאסיות, שבאו לטבוח, לשרוף, לבזוז, לאנוס, לחטוף קשישים וילדים ולבצע כל מעשה פגע אפשרי. את הזכות הטבעית הזו של ישראל להגיב הפכו מספר לא מבוטל של חברי כנסת מהימין, שקראו להשמיד את עזה, לשרוף את עזה. למרבה הכאב, חיילים שרו גם שירים, שתוכנם מבטא את עוצמת הפער בין המוסריות של ערכי התרבות של עם ישראל ובין המלל הרצחני והלא מוסרי שהושמע באותם השירים. כאב לי לשמוע שירים בשפה העברית, שבתוכנם יש קריאות להשמדת עם. אסור לנו להידמות לאלו, שצורחים בשפה הערבית "אטבח אל יהוד"(תרגום לעברית - "לטבוח ביהודים" ויש המוסיפים לזרוק לים). לצערי, השר המופקד על מורשת ישראל הנפיק שורה של התבטאויות לא מוסריות, כולל הטלת פצצת אטום, שסיפקה טיעונים קשים נגד מדינת ישראל באנגלית רהוטה בבית הדין בהאג. ראש הממשלה, שרק ייחס את השם עמלק לעזה, והיה כבר בהאג מי שניצל זאת לאמירה, שפניו של ראש הממשלה להשמדה טוטאלית של עזה, כשהוא מצטט מספר שמואל א' פרק ט"ו: "וְהֵמַתְתָּ מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל ועַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׁה...". כשאני במעלות העשור התשיעי לחיי, רואה את ילדי נכדי וניני שבדרך, אני נוטל לעצמי זכות להציע לראש הממשלה לדרוש משריו לא להעלות אותנו על שרטון של מדינה לא מוסרית עקב התבטאויות בהמיות, המובילות אותנו רק להמשכה והעמקתה של המציאות המדממת. אני מציע ביום המאה למלחמה להודיע על הפסקת אש כדי לשחרר את 136 הישראלים, הנמקים כבר מאה ימים בכלא בעזה תמורת שחרור אלפי מחבלים היושבים בכלא בישראל. חייבים אחרי מאה ימי שפיכות דמים להגיע להסדר מדיני, שאת קבלת השבת של פרשת השבוע - פרשת "בא" הם יחגגו כבר בישראל.