זה התחיל במה שמכונה "מלון הדגל" של רשת מלונות שנחשב לאחד ממוסדות התיירות הוותיקים, האהובים והמפורסמים בישראל. התארחו בו בן-גוריון ורעייתו, הנשיא זלמן שזר, ראשי ממשלות - לוי אשכול, שמעון פרס יצחק רבין ועוד שורה ארוכה של אורחים חשובים מהארץ והעולם. המלון הציע חווית אירוח ייחודית ויוקרתית, מסעדת שף, מתחם ספא מפואר, חוף פרטי, בריכה, נוף עוצר נשימה וכנרת אחת נפלאה. נופשים נקראים לבוא לחופשה מפנקת במלון וליהנות מ-12% הנחה ולמתארחים באמצ"ש תחכה גם ארוחת ערב במתנה, ספא מפואר, סירה פרטית, נוף מהפנט לכנרת ולהרי הגולן ועוד.
הם לא באים כי מצב רוחם מדוכדך ומלבד זאת המקום תפוס ברובו על-ידי פליטים ישראלים. למבקר במקום באפריל 2024 זה מזכיר חדר אוכל של קיבוץ ותיק, צפוף, בעת ארוחת צהריים. רוב הציבור מורכב מאנשים מבוגרים או קשישים, המזנון לא מאויש והמאכלים שעליו היו פעם חמים כמו גם האווירה. המלון ברובו נראה כמו מה שנקרא היום "דיור מוגן". לא רואים בו ילדים. יש בו עצב מאופק.
המלון אכסניה מאולתרת לעקורים, לפליטים ישראלים מיישובי הצפון שזה קרוב לחצי שנה פונו מבתיהם ומאז חלקם נודדים מקום למקום בלי בית, בלי סביבה נורמלית מוכרת וידידותית, מהם אנשים בשנות השמונים לחייהם. הגופים הציבוריים משתדלים לרכז במקום עקורים מאותו יישוב או קיבוץ, ככל שניתן. זה מועיל, אך מעט. מדי פעם כאשר הם סבורים כי המועד לשובם הולך ומתקרב הממשלה מודיעה להם על דחיית שובם לבתיהם. הלב מתכווץ.
וכאשר אתה יוצא למרחבים הירוקים של הגליל בעונה זאת של השנה העצב לא עוזב אותך. אתה חש זאת באוויר. גם כשאתה בא לאכסניה מעולה שבעונה זאת שקקה חיים, שבסביבתה רכבו על סוסים, טיילו בסביבה ושטו בכינרת היא נראית כמעט עזובה ואני בספק אם יש בה אפילו מחצית התפוסה שהייתה בה בשנים רגילות. אולי שליש. ולא מדובר באזור סמוך לגבול אלא די רחוק ממנו. נופשים מתרחקים מכול מה שקרוי הגליל, במזרח או במערב.
יותר מארבעים יישובים פונו מאזור הצפון ביניהם אתרי תיירות מובהקים כמו הגושרים, דן, דפנה, כפר גלעדי, מטולה, מנרה, ראש הנקרה, שאר ישוב ועוד, שבתקופה זאת של השנה בתי ההארחה שלהם מגיעים לתפוסה מלאה, שלא לדבר על החרמון והסביבה. זאת אחת מתוצאות המלחמה שסופה לא נראה באופק ולקברניטיה עין צרה לראות את הקורה מעבר לזירה המלחמתית. זה העורף הישראלי. הוא לא כפי שהיה. מעולם.
לא הייתה עוד כמלחמה הזאת אשר תשפיע על נופים צבעוניים ומרהיבים שהעין לא שבעה מלקלוט את יופיים. עמל של עשורים רבים בתקופת היישוב והמדינה הושקעו בחבל ארץ זה שבמקורו השרה דיכאון. חבל ארץ אשר בתקופת מלחמת העצמאות, למעט נקודות ירוקות של קיבוצים ומושבים, היה צחיח וקרח. וכשנשבה השרקייה, רוח הקדים מן הכינרת, אנו החיילים במחנה פילון שליד ראש פינה, נשמנו את החול דרך הפה והאף. והנה כל הגבעות וההרים יוערו, נשתלה בהם צמחייה הולמת אשר צבעה את הנוף בצבעי ירוק כהה, לימונית, זית, אזוב, אורן, ריחן ואצות ובינהם הכינרת ברום המפלס שלה ובהדרה. קרנבל של מראות והוא נראה כמעט שומם. אדם יצר את זה ואדם פגע בזה. אני מאמין שיבוא יום ונצבע שוב את הגליל בצבעים הנפלאים שלו לאחר שהרוע יסולק מן הארץ. ושוב נשיר: קסם על ים כינרת, בשמי התכלת ירח שט, אני שלך ואת שלי כינרת את, כנרת את אהובתי.