בלא ביטחון, המצב בעזה שאחרי המלחמה יהיה עגום – צופה אקונומיסט. פריעת החוק כבר מקשה על האו"ם לחלק סיוע, בלעדיו לא יכולים העזתים לשרוד. 79% מהם לא מועסקים, הכלכלה הצטמקה ב-84% מאז פרוץ המלחמה, בתי החולים כמעט ואינם פועלים, שנת הלימודים אבדה.
ראש הממשלה הפלשתיני, מוחמד מוצטפא, אומר שהוא מוכן ליטול את השליטה, אבל קשה ליישם זאת אל מול המציאות של הרשות. ישראל מעכבת 6 מיליארד שקל כספי מיסים המגיעים לרשות ואינה מחדשת את רשיונות העבודה ל-160,000 פלשתינים וכך הכנסותיה של הרש"פ נפגעות עוד יותר. הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) מאוד בלתי אהוד. במילים אחרות: הרשות בקושי שולטת ביהודה ושומרון.
נתניהו גם לא ירשה לרש"פ לשלוט בעזה, וכמה נציגים של ישראל החלו לחפש גורמים אחרים שיוכלו לעשות זאת. על-פי התוכנית, ישראל תעביר סיוע לאיזורים שלא יישלטו בידי חמאס ("בועות" בלשון צה"ל) והוא יחולק בידי המקומיים, אשר בבוא הזמן יהוו את הבסיס למינהל שיספק את הצרכים הבסיסיים. אולם, פקידים מערביים ופלשתינים אומרים שזוהי פנטזיה: חמאס כבר חיסל כמה בני משפחות עזתיות מובילות בחשד לשת"פ עם ישראל ואין קופצים על התפקיד.
אישים אלו כבר אינם בנויים למשימה של שיקום עזה. לפי האו"ם, מחצית מהבתים ברצועה נהרסו; אפילו פינוי ההריסות יהיה אתגר חסר תקדים; אקונומיסט אומר שמדובר על 39 מיליון טון – 107 ק"ג למטר מרובע. הבנק העולמי העריך באפריל שהנזק למבנים ולתשתיות הוא 18.5 מיליארד דולר – 97% מהתוצר הפלשתיני לפני המלחמה. התורמים לא יזרימו סכומים של ממש לפני שהרצועה תהיה בטוחה ושיוקם בה ממשל שיפקח על השיקום.
כל עוד יש סיכוי שחמאס יתאושש, צה"ל יחזיק במסדרונות הנוכחיים. ההערכה היא, שישראל שולטת כעת ב-26% מהרצועה; איש אינו שולט ב-74% הנותרים. קיימת גם שאלת השליטה במעברים לרצועה, דרכם חייבים לעבור סיוע וחומרי בנייה. ישראל אינה להוטה לפתוח את המעברים לשטחה, דרכם עברו שני שלישים מהייצוא לעזה לפני המלחמה, ורוצה שיהיה לה מה לומר גם לגבי מעבר רפיח למצרים – דרכו הבריח חמאס את רוב הנשק שלו.
התרחיש הסביר ביותר, צופה אקונומיסט, הוא שחמאס יתחרה מול כנופיות וקבוצות שבטיות ברצועה שתהיה ברובה חסרת חוק. הפשע והאלימות יהיו נרחבים, ארגוני סיוע יצטרכו לעשות עסקים עם כנופיות כדי להגן על השיירות שלהם, מלכ"רים ינסו לתקן מעט מזעיר מן התשתיות, אבל שיקום נרחב יישאר חלום רחוק – כמו בסומליה.
תרחיש חלופי הוא "מודל הגדה המערבית": אם הבחירות בישראל יוקדמו ונתניהו יפול, הממשלה הבאה תאפשר לרש"פ למלא לפחות תפקיד אזרחי ברצועה; או שהמצב הנואש ישכנע עזתים לעבוד עם ישראל כדי לחדש את השירותים הבסיסיים. עם זאת, הסיכוי לפתרון שתי המדינות ייוותר קלוש: 64% מהישראלים מתנגדים למדינה פלשתינית, אפילו תמורת שלום עם סעודיה.
לכן, סבור אקונומיסט, קרוב לוודאי שישראל תהיה הכוח הכובש בעזה – כמו ביהודה ושומרון. אולי כיבוש ללא מגבלת זמן פחות גרוע מאשר אנרכיה, אבל התקוות לשלום איזורי יתנדפו והשיקום יהיה איטי. מדינות המפרץ אומרות שלא יפתחו את כיסיהן בלא תוכנית ארוכת טווח למדינה פלשתינית. ובינתיים, חייהם של העזתים – אלו שנותרו ברצועה ואלו שנמלטו ממנה – נעים בין המתנה, פחד וצער. הדיבור על היום שאחרי נראה כמו הסחת דעת חסרת תקווה.