"משפט
דמיאניוק היה טעות. היה צורך להסתפק במשפט אייכמן כמי שקובע את הטון בנושא השואה". כך אומר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
חנן מלצר. הוא דיבר (יום ב', 29.4.19) בערב השקה לספר "רוח בסערה: מקורות לעמידה רוחנית בתקופת השואה" שכתב
איתמר לוין, העורך המשפטי של News1.
ג'ון דמיאניוק הואשם בכך שהוא היה "איוון האיום" - מפעיל תאי הגזים במחנה טרבלינקה. הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ונדון למוות, אך זוכה מחמת הספק בבית המשפט העליון לאור ראיות חדשות בנוגע לזהותו. דמיאניוק הורשע לבסוף בגרמניה בשל שירותו כשומר במחנה סוביבור, אך מת לפני ריצוי עונשו.
לדעת מלצר, הטעות בקיומו של משפט דמיאניוק נבעה מכך שהמחלוקת האם אכן מדובר ב"איוון האיום" - שעמדה בלב המשפט - הסיטה את תשומת הלב מזוועות השואה כפי שהועלו במשפט. הוא הדגיש, שבין אם היה דמיאניוק איוון האיום ובין אם היה "רק" שומר במחנה ההשמדה, הוא היה פושע מלחמה. עם זאת, שמאחר שמדובר היה בפושע מן השורה - איום ככל שיהיה - ולא באחד מראשי הפתרון הסופי או בפושע מלחמה מוביל, לא היה מקום להעמידו לדין בישראל, כדי שלא להאפיל על הרושם העז שהותיר משפט אייכמן. לדעת מלצר, הצדקה למשפט דוגמת משפט אייכמן הייתה יכולה להיות רק אם ישראל הייתה מצליחה לשים את ידיה על פושע נאצי בסדר הגודל והחשיבות של אייכמן, דוגמת הרופא יוזף מנגלה.
על משפט אייכמן אמר מלצר, כי ברור שהייתה לו השפעה עצומה ומאריכת ימים על זכרון השואה בישראל ובעולם. לצד זאת, הוא מסכים עם נקודה אחת בלבד בביקורתה של חנה ארנדט על המשפט: העיסוק בחלקו של המופתי חאג אמין אל-חוסייני בפתרון הסופי. "למופתי לא היה שום קשר לאייכמן. הנושא שלו הועלה במשפט בהקשר של יחסי ישראל-ערב. זו דוגמה לפרק במשפט אייכמן שאפשר היה לוותר עליו", סבור מלצר.
