תפוקת הנפט תרד מ-1 במאי ב-9.7 מיליון חביות ליום - סיכמו (יום א', 12.4.20) חברות אופ"ק ורוסיה. ההסכם מביא לסיומה את מלחמת המחירים בין סעודיה לרוסיה, אשר גרמה לצניחה של למעלה מ-50% במחיר בנפט בששת השבועות האחרונים.
על-פי ההסכם, רוסיה תקצץ את התפוקה במיליון חביות ליום; ארה"ב, קנדה וברזיל יקצצו 300,000 חביות כל אחת; מקסיקו תקצץ 100,000 חביות (רבע מהקיצוץ שדרשה סעודיה); ומדינות אופ"ק בראשות סעודיה יקצצו 7 מיליון חביות. ההסכם הושג במעורבות פעילה של הנשיא
דונלד טראמפ, אשר ניצל את קשריו בריאד ובמוסקבה כדי ללחוץ על שתי המדינות להגיע להסכם.
הקיצוץ עליו הוסכם הוא בשיעור של 10% מן התפוקה העולמית ערב משבר הקורונה - שיעור משמעותי, אך עדיין רחוק מלאזן את התפוקה לעומת הביקוש שצנח ב-35% בשל המגיפה. זו הובילה הן לירידה ניכרת בפעילות התעשייתית בסין, הן להפחתת דרמטית בהיקף התעופה הבינלאומית והן למגבלות בכל השווקים הגורמות לירידה חדה בייצור התעשייתי ובביקוש לדלק וחשמל ביתר ענפי הכלכלה. בשל כך, המחירים אינם צפויים לחזור בקרוב לרמה של מעל 50 דולר לחבית.
סעודיה ביקשה למנוע או לכל הפחות למתן את ירידת המחירים הצפויה, על-ידי קיצוץ בתפוקה. רוסיה סירבה וסעודיה הגיבה בהצפת השוק בנפט, עם תוספת של 2.3 מיליון חביות לתפוקה היומית במארס ו-700,000 חביות באפריל. מטרתה של ריאד הייתה להוביל לירידה חדה במחירים, במטרה לשכנע את מוסקבה להסכים לקיצוץ.
הייתה זו התנגשות חזיתית בין יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן, לבין הנשיא ולדימיר פוטיו - שמצידו ניסה לנצל את המשבר כדי להוביל להורדת התפוקה בארה"ב, שהיא כיום המפיקה הגדולה בעולם (לפני סעודיה ורוסיה). לכאורה נראה היה, כי יכולת העמידה של רוסיה גבוהה יותר, שכן תקציבה מבוסס על מחיר של 40 דולר לחבית - מחצית מן המחיר לו זקוקה סעודיה כדי לאזן את תקציבה. אולם מצבה הכלכלי של רוסיה - הרעוע ממילא בשל העיצומים האמריקניים מאז פלישתה לאוקראינה ב-2014 - הקשה עליה להתמיד במלחמת המחירים.
בסוף השבוע שעבר, לפני פגרת חג הפסחא הנוצרי, נסחר הברנט - מחיר הייחוס לרוב הנפט העולמי, כולל זה של אופ"ק ורוסיה - ב-31.50 דולר לחבית, צניחה של 44% מאז החלה מלחמת המחירים בשליש האחרון של פברואר. הנפט מטקסס - מחיר הייחוס לנפט האמריקני - נסחר ב-22.80 דולר, קריסה של 56% באותו פרק זמן. ירידה חדה מדי במחירי הנפט פוגעת בכלכלה העולמית, בשל משקלן של חברות האנרגיה במשק הגלובלי ובשל הפגיעה הקשה בהכנסות של מדינות רבות, המשתמשות בכספי הנפט לרכישת ניירות ערך ולמימון השקעות. לכן, האינטרס של כל הצדדים היה לייצב מחדש את המחירים.