שאול אלוביץ החל להתערב בתכני אתר וואלה לטובתו של
בנימין נתניהו כבר בסוף 2012. כך מעיד (יום ב', 5.4.21) מנכ"ל האתר לשעבר,
אילן ישועה, עד התביעה הראשון במשפט נתניהו. הוא עמד על רצונו הבולט של נתניהו להתנכל ל
נפתלי בנט; העדות באה במקביל לנסיונותיו של נתניהו לשכנע את בנט להצטרף ל
ממשלה בראשותו.
ישועה אמר: "אלוביץ התחיל בסוף 2012 להתעניין במה שקורה במערכת החדשות, ואז התחילו לבוא בקשות אם ניתן להעלות ידיעה מסוימת, למתן ידיעה מסוימת או להוריד אותה מהר מדי. הבקשות נגעו, רובן ככולן, לראש הממשלה ולמשפחתו. הבקשות היו מכמה סוגים, וזה עבר הסלמה עם הזמן. הקטיגוריות היו למתן או לא להעלות או להוריד כתבות העלולות להצטייר כשליליות לראש הממשלה, לרעייתו ולבנו; להעלות כתבות שמציגות אותם באור חיובי, בעיקר בנוגע לנתניהו ורעייתו; ובקשות להעלות כתבות נגד אנשים שונים שהיו אויבים פוליטיים של ראש הממשלה.
"היה מאמץ מיוחד סביב נפתלי בנט, זה קיבל תשומת לב מיוחדת, עם הרבה מאוד חומרים שהועברו אלינו ודרישה להעלות סדרה של כתבות נגדו, נגד אשתו, נגד אביו. לא ניתן הסבר, חוץ מזה שזה מה שראש הממשלה מבקש. לא היה צריך להיות גאון גדול כדי להבין". עוד אמר כי העורכת הראשית ששכר, טלי בן-עובדיה, עזבה זמן קצר אחרי שהגיעה, "משום שנתפסה כמתנגדת לראש הממשלה. היא כתבה בעבר משהו נגד
שרה נתניהו, ונדרשתי להזיז אותה או לזרוק אותה".
"אדוני לא יענה ב'לא, לא'"
בנקודה זו היה עימות ראשון בין התביעה להגנה.
בועז בן-צור, סניגורו של נתניהו: "שלא נישאר בריבוי המלכותי. מי דרש?". השופטת
רבקה פרידמן-פלדמן: "זה לחקירה נגדית". בן-צור: "לא, לא. החקירה הנגדית תהיה בעוד חודשיים". פרידמן-פלדמן לבן-צור: "אדוני לא יענה לי ב'לא, לא'. התובעת מנהלת את החקירה כראות עיניה. אם לאדוני יש מה להעיר – ירשום לו".
ז'ק חן, סניגורו של אלוביץ: "כל נושא טלי בן-עובדיה לא עלה במשטרה, וכל האזכור שלה הוא במזכר רענון העד. זה הנושא שביקשנו וכבודכם קבעו דיון בו בעוד יומיים. אם נחכה עד אז, זה יסכל את הבקשה שהגשנו. לכן ביקשנו ששאלות שקשורות לראיון העד יידחו עד להחלטה". פרידמן-פלדמן הנחתה את התובעת,
יהודית תירוש-גרוס, שלא להעלות בשלב זה שאלות הקשורות לחומרים הנוספים, אלא רק מתוך חקירותיו של ישועה.
לאחר חילופי דברים אלו הוסיף ישועה, כי
ינון מגל מונה לעורך ראשי בסוף 2012,
אבירם אלעד מונה לעורך החדשות ומתחתיו הייתה מיכל קליין; את מגל החליף, כעורך ראשי בפועל, אבי אלקלעי. לדבריו, הוא ואלוביץ כינו את בנט "הדתי השובב". יריבים פוליטיים נוספים של נתניהו שהוגשו לו בקשות לגביהם היו
איילת שקד ו
אורי אריאל. "אני לא זוכר שבני הזוג אלוביץ אמרו לי משהו על בנט; נדרשתי להעלות כתבות נגדו. את זה אני זוכר, כי היה שם מאמץ מרוכז עם הרבה מסמכים שהועברו אלי".
לדברי ישועה, הבקשות הופנו אליו בידי שאול אלוביץ והוא העביר אותן אל העורכים הראשיים ועורכי החדשות. לגבי
איריס אלוביץ אמר כי "משלב מסוים היא הייתה מעורבת יותר". לדבריו, הוא נדרש להעלות בתוך עשר דקות ידיעה לפיה נתניהו התעלם מאולטימטום של אריאל. "המערכת עדיין ניסתה לתפקד בצורה סבירה, לפני שמעלים כזה דבר לכותרת ראשית – לוודא באופן מינימלי". מאחר שלא היה אישור לידיעה, היא נדחתה ליום המחרת – ובשל כך הופקדה איריס אלוביץ "כעורכת-על מעלי". אז גם הוקמה קבוצת הווטסאפ של בני הזוג אלוביץ וישועה, "כדי לנהל את הסיקור המוטה בצורה יותר יעילה".
"הייתי מקבל הפצצה משלושה מקורות"
השופטים שאלו כיצד הועברו הבקשות. ישועה השיב, כי במקרה של בנט – הוא קיבל מאלוביץ וזאב רובינשטיין בדוא"ל שישה-שבעה מסמכי וורד והתבקש לוודא שיהפכו לידיעה. מסמכים אלו, אמר, השמיצו את בנט – למשל בטענה לפיה רעייתו, גילת בנט, עבדה במסעדה טרפה. הוא הוסיף, כי איריס אלוביץ הפכה לעורכת בפועל של האתר, משום שהתערבה בכותרות הידיעות, בתמונות, במיקום ובזמן הפרסום. "ההתערבויות שלהם נגעו רק לזה", דהיינו למשפחת נתניהו, הדגיש.
ישועה הסביר, כי הפניות של אלוביץ היו אליו ולא לעורך הראשי, כדי להסתיר את ההתערבות. "הם עיתונאים. מושא הכתבה שמתערב ומכתיב – זה מנוגד לכל הערכים העיתונאיים שלהם. זה לא יכול לעבוד. אני הייתי מנכ"ל, לא עיתונאי. אני מסכים שברמה האתית והציבורית אני לא יכול להגן על זה", הוסיף. עוד אמר כי חלק מהטיעונים של אלוביץ היה "אתם מתנהגים כמו הארץ, אתם מתנהגים כמו חמאסניקים, אתה מגזימים ברדיפה של ראש הממשלה.
"המכניזם של ההשפעה על הסיקור היה די פשוט. אני מקבל מייל או ווטסאפ משאול, איריס או שניהם. ישנו גם זאב רובינשטיין והיה גם
ניר חפץ. הבקשות להוריד [ידיעות] היו מגיעות מזאב: מה אתם עושים, אתם לא נורמליים. לפעמים הייתי מקבל הפצצה משלושה מקורות [רובינשטיין ובני הזוג אלוביץ]: אוי ואבוי, מה קורה פה. כשזה היה להעלות ידיעות, הדוברות [של נתניהו] הייתה שולחת למערכת, ניר היה שולח אלי וגם לשאול ואיריס. לפעמים היו דברים שבכלל לא עברו למערכת, אלא ישר אלי: יש דבר כזה וכזה, תעשה אותו".
"היה מאבק יומי, זה היה סיוט"
בתשובה לשאלה בנוגע לתגובת העורכים, אמר ישועה: "היה מאבק יומי, שעתי, על כל צעד. זה היה סיוט. 90% מהפניות נענו. היו דברים שאי-אפשר היה לעשות. למשל: רצו שנעשה משהו על הטרדה מינית של אבנר הופשטיין. אבל לא היה כלום, ואי-אפשר היה לעשות כלום". השופט
משה בר-עם: "איך זה קשור לראש הממשלה?". ישועה: "אני חושב שהיה לו איזה סכסוך איתו". בן-צור: "היה לו סכסוך עם ניר חפץ". תירוש-גרוס: "עכשיו עו"ד בן-צור מעיד". ישועה הוסיף, שהמערכת סירבה לפרסם את הידיעה. תירוש-גרוס ציינה, כי על-פי חומר החקירה – הפנייה הגיעה מבני הזוג אלוביץ.
על מעורבותם של אנשי נתניהו אמר ישועה, כי חפץ היה המרכזי בהם – בעיקר בקשות להעלות אייטמים. "אני לא זוכר בדיוק את התפקידים שם בחצר, הם היו מתחלפים חדשים לבקרים", העיר בציניות. "ההוראה שקיבלתי משאול הייתה למלא באופן מלא את מה שחפץ מבקש". רובינשטיין היה האדם הראשון שהציג אלוביץ בפניו, כמי שמחובר לבית ראש הממשלה ובעיקר לשרה נתניהו. "שאול אמר לי שאני צריך למלא את הבקשות של רובינשטיין כאילו אלה בקשות שלו". הפניות של רובינשטיין היו מתואמות עם אלוביץ, מעסיקו לשעבר.
בר-עם שאל, האם היו פניות נוספות של גורמים אחרים אליו בנוגע לתכני האתר. הוא השיב: ב-"13 שנים של כהונה, הבקשות שקיבלתי מכל הפוליטיקאים – נכנסות אולי לשבוע אחד של פניות של ראש הממשלה ואשתו. פוליטיקאי היה יכול לבקש להכניס תגובה או תיקון, אבל לא היה מכניזם שהיה מקבל מפוליטיקאי עריכה מלאה של האתר. זה בלי השוואה". ישועה הוסיף: "היינו במצב שאסור היה לנו להביא תגובות". איריס אלוביץ התפרצה: "כמה אתה יכול לשקר?!".
ישועה המשיך: "היינו לפעמים במצב יותר אבסורדי: אסור לנו לפרסם את הידיעה, למשל על הצוללות או משהו של
אמנון אברמוביץ' על
מבקר המדינה, אבל למחרת היינו צריכים לפרסם את התגובה – על הידיעה שלא פרסמנו". חן התערב וטען שישועה הוא עד מעוניין המדבר גם לתקשורת, וביקש מהשופטים להנחות אותו להימנע מכך. בר-עם: "הדברים נרשמו".
