נדחתה בקשה לייצוגית על מחיר הגז לחברת החשמל

שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, אסתר שטמר, דחתה (יום ד', 8.6.21) בקשה לאישור תביעה ייצוגית ב-2.5 מיליארד שקל, בטענה שבעלות מאגר הגז הטבעי "תמר" גובות מחיר מופקע מחברת החשמל. שטמר קבעה, כי לא הוכחה הטענה שמדובר במחיר מופקע, ובכל מקרה - המעורבות הניכרת של המאסדרים בתחום הגז הטבעי מפחיתה את המקום להתערבות שיפוטית. מאגר "תמר" נמצא בבעלות נובל אנרג'י, דלק, ישראמקו ותמר פטרוליום (אלי עזור ומשקיעים מוסדיים). השותפות חתמה ב-2009 על מכתב כוונות למכירת הגז לחברת החשמל, וכעבור שלוש שנים נחתם ההסכם בין הצדדים. מחיר הגז נקבע לפי יחידת אנרגיה (MMBtu) השקולה ל-28 מ"ק גז. במכתב הכוונות נקבע שהמחיר יהיה 4.62 דולרים ליחידה, ואילו בהסכם הוא הועמד על 5.04 דולרים. חברת החשמל התחייבה לרכוש 3.5 מיליארד מ"ק בשנה ובסך-הכל 42.5 מיליארד מ"ק ואופציה ל-77 מיליארד מ"ק נוספים. בתביעה נטען, כי המחיר ההוגן אמור היה להיות 2.34 דולרים בלבד, וכי בעלי המאגר ניצלו את עובדת היותו מונופול (באותה עת) כדי לגבות מחיר מופקע מחברת החשמל - וכך גם מצרכניה. התובעים הסתמכו בעיקר על חוות דעתו של פרופ' ג'יימס סמית, ולפיה המחיר ההוגן אמור להיות 2.47 דולרים. רו"ח אילן שגב הגיש חוות דעת לפיה הפער בין המחיר שתשלם חברת החשמל לבין המחיר ההוגן הגיע כבר ל-2.5 מיליארד שקל, ויגיע בעתיד ל-43.7-26.8 מיליארד שקל. בעלי המאגר הגישו חוות דעת נגדית, של ד"ר בועז מוסל, ולפיה יש להשוות את מחיר הגז לחברת החשמל למחיר הגז לייצוא, העומד בטווח של 10.25-4.51 דולרים. שטמר מציינת, כי כאשר נחקר סמית על חוות דעתו התברר, כי אין לסמוך עליה משום שהוא התבסס על מבחן הרווחיות ויש טעות בנתונים העומדים בבסיסה. שטמר דחתה את בקשת התובעת, מיכל נזרי, לתקן בדיעבד את הנתונים בחוות דעתו של סמית והיא קובעת: "סמית עמד על כך שהדרך היחידה לבחון אם מחיר הגז הטבעי בחוזה חברת החשמל מופרז היא לפי שיטתו. משהוברר שלא ניתן להיעזר בחוות דעתו לצורך הבחינה היחידה האפשרית לדעתו, אין חוות דעת שתומכת בטענה העיקרית שבבקשת האישור, ואין לה בסיס מקצועי". עוד קובעת שטמר, כי לא ניתן להשוות את המחיר שנגבה מחברת החשמל למחירים בעסקות אחרות. "משקלן של ההסתייגויות מעצם עריכת ההשוואה בשוק הגז הטבעי, ובקושי המיוחד במקום שיש מגבלה על היצוא – רב מאוד, ומאפיל על המבחן כולו", היא אומרת. "ככל הנראה אין שוק תחרותי של גז טבעי בעולם (לחוזים ארוכי טווח), ולכן לכתחילה לוקה מבחן ההשוואה בליקויים משמעותיים". לדברי שטמר, גם המחיר שנקבע בכתב הכוונות אינו מהווה אינדיקציה להשוואה עם המחיר שנקבע בהסכם. בהמשך סוקרת שטמר באריכות את ההסדרה הרגולטורית של משק הגז הטבעי, כולל פסק דינו של בג"ץ בנוגע למתווה הגז. היא דוחה את טענת הבעלים, לפיה רשות כלשהי בחנה ואישרה את המחיר; להפך: כל המאסדרים נמנעו במכוון מלהיכנס לסוגיה זו. "חרף האמור, טענות המשיבים בדבר האסדרה הרחבה והעמוקה שזכה לה מחיר הגז הטבעי בישראל תקבלנה ביטוי משמעותי עד כדי הכרעת בקשת האישור, משום שבנסיבות המיוחדות של ענייננו, והאסדרה שזכה לה, הנושא מוצה בהחלטות שלעיל, והתובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה. "...התובענה הייצוגית מאגדת את תביעות חברי הקבוצה. הקבוצה המיוצגת כאן היא למעשה כל תושבי ישראל אשר צורכים חשמל. במובן זה מקבילה בקשת אישור זו לאסדרה ולאכיפה ציבורית, ככל שהן מיועדות להשיג אותה מטרה של קידום האינטרסים והזכויות של הכלל. במקרה שלפני נראה כי עבודת המאסדרים נועדה לאותן מטרות עצמן... קשה לחשוב על אסדרה מקיפה יותר של תחום כלשהו, ובחינה מדוקדקת יותר של פרטיו, אם כי לא בהיבט של הוגנות המחיר לפי חוק התחרות". שטמר מדגישה: "לא כל מעורבות של מאסדר בקביעת הסדר ספציפי תביא להימנעות מדיון באותו הסדר במסגרת תובענה ייצוגית. לא ראוי לקבוע קביעה גורפת כזו. ואולם בענייננו אין המדובר במעורבות מצומצמת ושטחית אלא במעורבות קפדנית ומקיפה, של מספר מאסדרים שונים... חישוב המחיר ההוגן צריך להתחשב בנתונים נוספים משמעותיים מאוד במשק בענייננו. בהם משמעותו של המונופול בתחום הספציפי, הסיכונים באפשרות שההסכם לא ייצא לפועל וכדומה. אלו בדיוק השיקולים שנשקלו ע"י המאסדרים השונים. הגם שאיש מהם לא חישב את המחיר ההוגן – כולם הבהירו את חשיבות השיקולים המלאים למשק הישראלי. משנשקלו שיקולי המשק לעומק, לאחר עבודה סדורה של המאסדרים, נראה שעם כל החשיבות הרבה לשאלת המחיר - כשהיא בין שאר השיקולים, ואלו נשקלו היטב ע"י המאסדרים לטובת צרכני החשמל בישראל – נראה שהתובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה לטיפול בשאלה כוללת כזו". את נזרי ייצגו עוה"ד גלעד ברנע ויצחק יערי; את בעלי מאגר תמר ייצגו עוה"ד צבי אגמון, חנן סידור, יהונתן קהת, רובי בכר, טל אייל-בוגר, ברק גליקמן, ניר כהן, אמיר בן-ארצי ואופיר חוגרי; ואת היועץ המשפטי, שהתנגד לקבלת התביעה - עוה"ד אורי קידר, ליפז סרוסי-דותן ואור מעוז-גרבר.