מתבלבלים

התבלבלנו. פיגועי הטרור הרצחני שפקדו את בירת צרפת, המדינה שבה קיים הרוב היהודי הגדול באירופה, בילבלו את כולנו: אותנו כיהודים, את התקשורת ששכחה מזמן שהיא ישראלית, ואפילו את הציוני הבכיר שמסתבר כי הוא נושא את שם הציונות לשווא. כישראלים התרגשנו עד מאוד למראה מיליוני הצרפתים שיצאו לרחובות, לצעדת מחאה נגד הטרור האיסלאמיסטי (שהזכיר לנו נשכחות: לא כל המוסלמים טרוריסטים, אבל כל הטרוריסטים מוסלמים). התפתינו להאמין שמדובר במסע הזדהות עם כל 17 קרבנות הטירוף האיסלאמיסטי, ובהם גם ארבעה יהודים טהורים ותמימים שנרצחו על יהדותם בדם קר במרכול הכשר. אבל מסתבר שצעדת המחאה הייתה רק כנגד הטרור ופגיעתו הקשה בחופש הדיבור. אף מילה לא נשמעה כנגד האנטישמיות הגואה. הצרפתים הנאורים, החרדים כל כך לעקרונות חופש הביטוי של הקריקטוריסטים בשבועון הסטירי 'שרלי הבדו', לא התרגשו מגל האנטישמיות. הם לא היו יוצאים מגדרם, אילו נרצחו 'רק' יהודים. הם נהגו 'בהבנה' גם בפיגועים קודמים בהם נרצחו יהודים רק מחמת יהדותם – במוזאון היהודי בבריסל, למשל, ברצח האכזרי של אילן חלימי הי"ד, ובפיגוע הרצחני בבית הספר היהודי אוצר התורה בטולוז. המוחים הצרפתים יצאו לרחובות עם כרזות הזדהות בנוסח 'כולנו שרלי הבדו'. לא הונפו שם כרזות הזדהות בנוסח 'כולנו היפר כשר', או 'כולנו יהודים'. גם היום, לאחר שהטרור האיסלאמיסטי חשף את טלפיו הטמאות, עדיין מסוכן ללכת חבוש כיפה ועם סממנים יהודיים אחרים בחוצות פריז וכמה מערי צרפת האחרות. הציבור הכללי אינו מתגייס לעזרה ואינו מוכן לשכב על הגדר למען הכיפה היהודית.