עד שבוטלה בשנת 1983 הייתה משרת פרקליט השטן משרה חשובה ונכבדת ביותר בכנסייה הקתולית, לאורך כ-400 שנה. בדיונים הדרמטיים על הענקת תואר קדוש היה על מי שכיהן בתפקיד להתעמת עם פרקליט האל - שתמך בהקדשה ולייצג את השטן המתנגד לה. כיום משמש המושג להגדיר את מי שמייצג את האיפכא מסתברא - בכדי למנוע קבלת החלטה מוטעית או מוטית. ההיסטוריה בכלל ושל מדינתנו בפרט רצופה החלטות שגויות שהביאו לאסונות נוראיים, שככל הנראה היו נמנעים אלמלא אחד מבעלי התפקידים היה מתייצב באמת בתהליך קבלתן, כפרקליט השטן. במרבית הארגונים הציבוריים נוטים לדבר בלשון גבוהה על תהליכים נאותים של קבלת החלטות ובעיקרם סיעור מוחות, בחינה מדוקדקת של דרכי פעולה אפשריות, ובניית תרחישים אפשריים לצורך בחינת המענה. בפועל מתברר כי אין זה כך. הכשלים, הליקויים, חוסר יעילות או אפקטיביות נמוכה בכל תחומי החיים הציבוריים ובהיקפים נרחבים, מעידים ללא עוררין על כי בדרך כלל ארגונים ציבוריים אינם באמת אוהבים "לבטל זמן", או "לבזבז משאבים" לטובת פרקליט השטן.
צדה את עיני ידיעה של יורם ירקוני בעיתון
ידיעות אחרונות מיום 18.2.2015, בטור המופיע בשם "מחדלי חקירה", תחת הכותרת "המשטרה ניסתה לחסוך - והנאשמת שנתפסה עם קוקאין זוכתה". קוראי העיתון דווחו כי בעקבות מידע מודיעני על אלמנתו של בכיר בעולם התחתון, שנרצח לפני עשר שנים, שמחביאה סמים, הגיעו בלשים לביתה ומצאו בחדר הצמוד לחדר השינה שלה קופסה של מסיכת אב"כ ובה גרב עם קוקאין. האישה טענה כי הסמים אינם שלה אלא של חתנה הנרקומן, שהחביא את הסמים בביתה ללא ידיעתה. הכתב ציין כי במהלך המשפט התברר שהמשטרה לא נטלה דגימת ד.נ.א מהגרב, מה שעשוי היה להוכיח את טענתה, וזאת משיקולי תקציב. השופט זיכה את האישה מחמת הספק וקבע בין היתר כי המשטרה הייתה צריכה לבצע את הבדיקה האמורה.
ידיעה מודיעינית בעלת ערך רב ירדה לשווא לטמיון
כידוע, האמת לפעמים מורכבת מעובדות רבות שרק חלקן מדווחת בעיתון ומקצתן מסולפות. על כן ראוי לבחון את הכרעת הדין גופה - ת"פ מחוזי ת"א 60520-11-14 מיום 10.2.15, כב' השופט
דוד רוזן. מתברר כי בחיפוש שנעשה בביתה של גב' שרונה אבו חמרה, נמצא בחדרון הצמוד לחדר השינה שלה, בתוך קופסא של מסיכת אב"כ, 52.41 גרם קוקאין בתוך שקית ניילון שקופה, ו- 44.21 גרם קוקאין באריזת פלסטיק שהייתה בתוך גרב בצבע לבן. בנוסף, נמצא במגירה ליד מיטתה חשיש עליו אמרה שהוא שייך לה כי בלעדיו אינה נרדמת. בעניין החשיש גב' אבו חמרה לא הואשמה. באשר לקוקאין טענתה הייתה כאמור כי הוא שייך לחתנה והימצאותו בביתה היה ללא ידיעתה. חתנה - אבי נכדיה - המשתמש כבד בסמים, הינו בן בית ונכנס לביתה חופשי. להבדיל מבעלה שהיה מכור לסמים היא חינכה את ילדיה במסלול הנורמטיבי והיא עובדת לפרסתה כעמילת מכס, עבודה לגיטימית לחלוטין.
נראה כי החתן נעצר בהמשך החקירה אך ככל הנראה לא הועמד לדין מחוסר בראיות. הסנגורים ניסו לברר במהלך המשפט מדוע לא נבדקו טביעות אצבע או ד.נ.א מהגרב או מהעטיפות האחרות של הקוקאין. כל אנשי המשטרה שהעידו - בלשים וחוקרים - לא יכלו ליתן הסבר מניח את הדעת לשאלה זו. גם פעולות חקירה אחרות כמו מפגש מבוקר בין הנאשמת ובין החתן וכיוצא באלה פעולות לא נעשו. התובעת בתיק - מפרקליטות תל אביב, התייחסה בסיכומיה לעניין היעדר בדיקת טביעות האצבע והד.נ.א וטענה כי
"יכול ושיקולים תקציביים מנעו בדיקה שכזו".
ראשית, ברור כשמש כי הדיווח של הכתב כי המשטרה לא בדקה ד.נ.א משיקולי תקציב אינו נכון. הפרקליטה העלתה טיעון זה כאפשרות בלבד. מדובר בטיעון שמוטב היה ולא היה נטען מאשר נטען. תפיסת כ-100 גרם קוקאין בעקבות מידע מודיעיני קונקרטי אינה עניין של מה בכך, מה עוד ששמו של עבריין מוכר נקשר לעניין. בנסיבות דנן כל בדיקת ד.נ.א או טביעות אצבע שהיו נדרשות, היו מתבצעות במז"פ ברצון ומתקבלות בברכה. אם כך מה גרם לליקוי זה? במידה רבה ניתן לומר כי מעיון בהכרעת הדין נראה שלתיק חקירה זה לא היה אחראי. על פניו עולה שתיק החקירה התנהל ולא נוהל. אבל הסבר זה המתאר ליקוי כשלעצמו - אינו פוטר מהתעמקות נוספת.
ליקויים בהתנהלות ארגונים ציבוריים כבבואה תרבותית
הכתב הנכבד לא טרח לברר העניין לעומק. נראה כי גם תגובת הפרקליטות או המשטרה לא נתבקשה. שמות עורכי הדין של הנאשמת המצוינים במפורש בכתבה מצביעים על אפשרות סבירה על מי שמסר את הידיעה לכתב והוא כנראה הסתפק בכך כמוצא שלל רב. לכן ננסה להציע הסבר נוסף ומהותי להיווצרות הליקוי - ובעיקרו היעדרותו של פרקליט השטן. אין חולק כי בתיק זה האמת המשפטית לא יצאה אל האור, זולת הספק הסביר שהתעורר אצל השופט באשמת הנאשמת.
על פניו נראה כי אנשים טובים ורציניים טיפלו בתיק, במשטרה ובפרקליטות, החל מקבלת הידיעה המודיעינית המדויקת וכלה בניהול התיק בבית המשפט. אלא שטענת הנגד - טענת האיפכא מסתברא שנטענה מיד במעמד החיפוש - לא זכתה לקשב הראוי, ולא נעשה לכאורה מאמץ להזימה או לאששה. בוותיקן משרת פרקליט השטן בוטלה לפני כ-32 שנים. במרבית הארגונים הציבוריים היא לא רק שלא התבטלה מקדמת דנה, היא ככל הנראה מעולם לא כוננה ולא תוקננה. אם פרקליט השטן היה נוכח באמת ביחידה החוקרת, או במסגרת התביעה, התוצאה בבית המשפט הייתה ככל הנראה שונה. נראה כי משהו בתרבות שלנו מביא אותנו להתנפל על המשימה ולהסתער על היעד, לחלק את העבודה על אתר ולפתור בעיות תוך כדי תנועה, אבל לא לדון בכובד ראש על מציאות אפשרית אחרת ולהעירך לה כראוי.
