אחרי שבקרנו את החקלאים בעוטף עזה אני יכולה לומר שהחקלאות בדרך לקריסה, בעצם נכון יותר לומר שהיום החקלאות כבר קרסה. בימים כתיקונן החקלאים קורסים תחת עול ההוצאות והמחירים המגוחכים שהם מקבלים עבור תוצרתם, אבל השנה נראה כי מצבם גרוע ביותר.
רוב החקלאים לא מצליחים לגדל שום דבר, בגלל מצב הכלכלי הרעוע, ונדמה כי בעונה הבאה הארץ תצבע ביותר ויותר שדות יבשים ולא מעובדים. כל שנה שחולפת לה החקלאים מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה, וכל בקשותיהם נופלות על אוזניים ערלות. אין מכירות, אין ייבוא וייצוא ומי שבעצם אחראי על השווקים לא עושה דבר. משרד החקלאות וארגון מגדלי הירקות והפרות יושבים עם ידיים בכיסים וממתינים לישועת משרד האוצר.
הבעיה שאותם אנשים שיושבים בכסאות הגבוהים לא מודעים לעובדה שהחקלאות היא עמוד השדרה של המדינה! לעומת באירופה ששם כל החקלאות מסובסדת מכף רגל ועד ראש על-ידי הממשלה שם מבינים שחקלאות זה חשוב. אנחנו אפילו מייבאים משם שמן זית מסובסד ב-50% בעוד שפה לא מסבסדים בכלל ורוצים שנתחרה. הממשלה משקרת פעמיים פעם אחת מטילה מיסים וכך מרוויחה מהם כסף. ופעם שנייה לא מסבסדת את החקלאות. חשוב שנזכור החקלאות נגמרת. הגיל הממוצע של החקלאים הוא שישים, בוקר אחד נמצא את עצמנו בלי פירות וירקות בכלל.
כי ברגע שעושים סיבוב או מבצע של עגבנייה ב-0.10 אגורות, הרי ברור לכולם שהחקלאי לא מרוויח! בעיה נוספת ואולי עיקרית פה היא רשתות השיווק שהן אלו שעושות קופה ועושקות את האזרח. החקלאים לצערי מטומטמים! הם צריכים להתאחד ולא למכור אפילו עגבנייה אחד לסופרים! צריכים לעשות שוק איכרים בכל עיר שבו החקלאים שימכרו את מרכולתם כך יכלו להתפרנס בכבוד בלי לממן את רשתות השיווק ואולי אפילו שחברי הכנסת ילכו לעזור בקטיף במקום להשמיץ זה את זה, זה לא סוד שבארץ מחירי הדירות מרקיעים שחקים, ובלי ירקות - נהפוך לסודן (סודנים כבר יש כאן).
כולנו יודעים שהחקלאים אלו אנשים טובים, מלח הארץ, עובדי האדמה שאני מכירה אישית מאזור הערבה ועוטף עזה היפהפה – חקלאות - זה מה שהם מכירים, אלו אנשים שמגיל קטן נשמו אדמה, בנפשם תמצאו את דגל הפרחת הארץ. למכור חלקות אשר בנו מאפס, בזיעת אפם (פשוטו כמשמעו) פירושו לאבד חלק מעצמם. מה גם שאינם מוכשרים לכל דבר אחר בשלב הזה של חייהם, ובינינו - אנו לא רוצים שישתנו. אנו צריכים אותם שם. הם טובים ומוכשרים בעבודת האדמה. מקצוע שטומן בחובו עושר נפשי אך השקעה עצומה. הן ברמה הפיזית, מנטאלית והן ברמה הפיננסית.
חקלאי משקיע מאות אלפי שקלים בכל תחילת עונה, מבלי לדעת מה צפוי. כל-כך הרבה דברים משפיעים: שערי מטבעות, גיאופוליטיקה, חרמות, מחירי דלק, מזג אוויר (שמשפיע רק על חקלאות ותיירות), גניבות, מזיקים... ויש עוד! כן, חקלאי צריך לרוב רכב שטח. מה לעשות, להוביל כלי עבודה וציוד חקלאי אי-אפשר להוביל ברכב פרטי. וכן, צריך גם רכב שיאפשר נסיעה של שעות לכל מקום אחר כגון: עיר, חנות, בית-חולים, מוסך וכו' ולצעירנו, שיטות המיסוי מעודדות החלפת רכבים, ועוד, כשגומאים מרחקים כאלו, הרכב מתיישן יותר מאשר בעיר. מה גם שברוב המקרים מדובר בליסינג. כדי להגן עליהם, עלינו ללחוץ על הממשלה להנחיל מחירי מינימום למכירת תוצרתם.וכדי להגן עלינו, הצרכנים, עלינו לחתור לנהגת מחירי מקסימום לצרכן.
לסיכום מסתבר שהחקלאות היא הציונות האמיתית הכל מתחיל ונגמר בחינוך, שכחנו את משמעות החקלאות לחוסן המדינה והצורך הלאומי לשמור ולפתח אותה.החקלאות מחזקת את הזיקה לאדמה ולארץ מונעת מגורמים עוינים להשתלט על האדמות מפזרת את האוכלוסייה מהמרכז לפריפריות (עובדה בהיסטוריה האמריקנית לדוגמא) משחררת את המדינה מתלות מתוצרת חוץ חקלאית יקרה ותלות כזו בימי מלחמה. אזרח שהוא חקלאי הוא תמיד יותר פטריוט - קשור לאדמה ולארץ.
וכשהסחורה החקלאית שלנו נמכרת ברחבי ארצות העולם היא שווה לשליח לאומי זוכרים את תפוחי הזה?
אז אולי צריך חבל התארגנות של חקלאים להפוך את העגבניות למוצר עם ערך מוסף כמו רוטב עגבניות שיכול להימכר ב7-8 שקלים לאריזה לפני שהמדינה תעשה מהם רסק.