נאומו של נתניהו היה נכון וראוי. מול האמריקנים שקמו פעמים רבות כדי למחוא כף, מול העולם כולו כמעט, שהביט ושמע, התרגשתי. עם ישראל לוקח אחריות על עצמו. גאווה ישראלית. הגיע הזמן.
הבעיה האירנית איננה רק עניינו של אובמה. איננה עניינה של ארצות הברית בלבד כמנהלת העולם. אולי אם יתייחסו לזה ארצות הברית ואובמה מנהיגה כאיום על קיום ארצם, תהיה התגובה אחרת. תקיפה וביקורתית יותר.
יש מצבים שתיווך, נחמדות ופשרה הם פתיחת פתח לסכנות בהיתר. כמו רבים, אינני יודעת את פרטי ההסכם. אבל בוודאי שישראל צריכה להיות מעורבת ושותפה בהחלטות.
זוהי בעיה המאיימת על קיומנו שלנו. אירן הלא אינה מסתירה את כוונותיה. להפך – בגאווה ובהתנשאות היא משתמשת ביכולת שהיא צוברת על-מנת לאיים ולהשפיע.
כך שאין זה עניינה של ארצות הברית בלבד. זהו בהחלט ענייננו שלנו. עלינו לומר דבר. עלינו להתערב. עלינו להיות מעורבים בהחלטות. וטוב עשה נתניהו שנסע. טוב עשה שנאם. טוב נאם.
נאום נכון בזמן נכון - סמוך לימי פורים בהם אנו קוראים במגילת אסתר על אירני אחר שניסה להרוג, להשמיד ולאבד את היהודים.
ולכל המתנגדים החוששים מתגובת אובמה ושות', בין אם זה בגלל הבחירות הקרובות ומחשש ממנדטים הנמוגים להם, או מרצון להיות אהובים בלי די על-ידי האמריקנים, אני מוצאת בזה תגובה גלותית מתרפסת כלפי הפריץ בדיוק כפי שנהגנו בארצות הגולה. למצוא חן בעיניו. להיות כנועים ומרצים בלי די. גם אם מאיימים על קיומנו. גם אם מסכנים את חיינו. העיקר שנמות נחמדים.
הנאום היה רגע מכונן בחיי עם ישראל. נאום חשוב שייכנס להיסטוריה כשמנהיג יהודי זכר שהוא מנהיג נבחר של המדינה היהודית ולא פקיד שמונה ע"י אובמה ושות'.