את נקודת המפנה בהתייחסות העולמית להשפעה הסביבתית של תעשיית המזון אפשר לסמן ב-29 בנובמבר 2006, אז פורסם דוח או"ם בשם "צלו הארוך של משק החי". הדוח היה סיכום מקיף ראשון מסוגו של ההשלכות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות של תעשיית המזון מן החי. הוא אומץ בחום על-ידי ארגוני סביבה וארגונים טבעוניים, אך זכה גם לקיתונות של ביקורת מצד מתנגדים, שטענו שנפלו בו אי-דיוקים רבים.
בשנים שחלפו מאז פרסום הדוח נערכו מחקרים רבים שמאששים את הטענה הכללית שהועלתה בו. אלון שפון, דוקטורנט במכון ויצמן למדע וממייסדי הפורום לתזונה בת קיימא, מסביר שאמנם קיימת מחלוקת לגבי המספרים המדויקים, אך יש הסכמה גורפת בקרב חוקרים שהמחיר האקולוגי של מזון מן החי גבוה יותר מזה של מזון מן הצומח. נקודות ספורות נמצאות עדיין במחלוקות. "כשמדובר בכריתת יערות, אין ספק שהמערכת האקולוגית נפגעת בצורה מוחלטת", הוא מסביר, "אך קיים ויכוח שעוד לא מיצה את עצמו לגבי ההשפעות של רעייה והכדאיות הסביבתית של גידול בקר ופרות לחלב על שטחים אלה בניגוד להאכלתם במספוא שמקורו בגידולים חקלאיים. יש דעות שאומרות שרעייה יכולה להיות מסונכרנת עם הסביבה, ושהמחיר הסביבתי של פרות שרועות באחו הוא משתנה ותלוי בין השאר באזור הגאוגרפי הספציפי ובניהול של בעלי החיים בשטח". לרעייה יש גם תועלת - היא מצמצמת סכנה של שריפות באמצעות דילול של צומח שמתייבש בקיץ, והיא חלק ממערכת אקולוגית שבה בעלי החיים אוכלי העשב מפיצים זרעים באמצעות מערכת העיכול והפרווה שלהם.
אחת הבעיות בהתמודדות עם הסוגיה היא המידע החלקי והלא-אחיד שעומד לרשות החוקרים. שפון
השתתף לאחרונה במחקר שניסה ליצור בסיס מסודר להשוואה בין החתימה האקולוגית של סוגי מזונות. המחקר, ש
פורסם בבמה המכובדת של האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית (PNAS), השווה בין המשאבים הנדרשים לייצור מגה קלוריה אחת (1,000 קלוריות) של מספר מזונות מן החי שנצרכים בארצות הברית - בקר, חזיר, עוף, ביצים וחלב - ובין משאבים הנדרשים לייצור מזונות צמחיים. התוצאות היו חד-משמעיות. "כימתנו את המחיר הסביבתי של המזונות מן החי לפי המשאבים הנדרשים כדי לייצר את המספוא בעבורם - מים, דשן ואדמה. למדד הזה צירפנו גם את גזי החממה הנפלטים בתהליך", מסביר שפון, "ומצאנו שצריכת המשאבים עבור קלוריה אחת של בשר בקר גדולה פי 10 ויותר מצריכת המשאבים עבור מוצרים אחרים מן החי. בנוסף, צריכת המשאבים עבור קלוריה של מזונות מן החי גדולה מצריכת המשאבים עבור קלוריה של מוצרים מן הצומח - פרט למשאבי המים, שהם דומים".
המחקר, אם כן, מדגיש באופן ברור את הנטל הסביבתי הגבוה של ייצור בשר בקר, ושל ייצור מזון מן החי באופן כללי. בכך הוא מצטרף לדוח שפורסם בשבוע שעבר בארצות הברית, וקורא באופן חד-משמעי לצמצום צריכת הבשר כדי לחסוך במשאבי סביבה.