מסע ההפחדות הזה מוגזם ללא ספק, אבל יש בו יסודות של אמת. יסודות אלו נוגעים לשאלת השאלות: כיצד עתיד הסכסוך במזה"ת להיפתר, על-פי חזון אובמה? התשובה לשאלה זו טמונה בטווח שבין המזעזע למשעשע. לשוב ולדון ב'חזון' נשיא 'פלוני' למזה"ת, זה דה ז'ה וו מוזר מאוד, שכן מאז ומעולם היה לנשיאי ארה"ב 'חזון' כלשהו ל'פתרון', ותמיד חזונם נחל כישלון חרוץ. אבל כמו תמיד, יש 'פרפר' חדש בבית הלבן שגם הוא מתאמץ להגיע אל האש, ועל אף ששרפה את כל קודמיו, הרי נשיא מטבעו נמשך לכגון אלו. הבעיה עם הנשיא הנוכחי היא, שמדובר כאן בנשיא הראשון, אולי השני אם להתייחס לקארטר ברצינות, שלא רואה את המשך קיומה של המדינה היהודית כחלק מהפתרון ומהחזון. אובמה פועל וחושב בצורה אינטליגנטית קרה ומחושבת. הוא מתבונן במציאות דרך משקפיים אידיאליסטיות אנטי קולוניאליסטיות, וככזה הוא רואה את ישראל כמצודה צלבנית עוינת בלב ליבו של מרחב איסלאמי הומוגני כבוש. קיומה של ישראל, איננו רק נטע זר בליבו של מרחב קיום לבנטיני כבוש, כי אם גם המחסום העיקרי המונע מארה"ב לחבור ולהשלים עם העולם המוסלמי כולו. דאנש דסוזה, מי שכתב ספר על אובמה ואף הפיק סרט על חידת אישיותו של הנשיא, טען בשידור, כי אובמה סבור, כאנטי קולוניאליסט מובהק, שישראל היא ישות קולוניאליסטית מערבית שיש לעוקרה מהשורש. הוא לא יכול לפעול ולהתבטא באופן זה בגלוי, לכן הוא מנסה לטוות את קורי המוות שלו סביבנו באלגנטיות רבה. אובמה אומנם בא ונאם באייפק, בלהט של נביא, על כך שביטחון ישראל הוא עיקרון מקודש, ושירושלים צריכה להישאר מאוחדת כבירתה של ישראל וכו', אבל בפועל הוא פעל ופועל בדרך הפוכה לחלוטין. הוא מודע לכוחן של מילים, וליכולתו להסוות אג'נדה מופרעת תחת מעטה מילולי נעים ורך. לצד כל אותן הצהרות, השקיע אובמה מיליונים מכספי משלם המיסים האמריקני, בניסיונותיו לבנות גשרים וקשרים עם העולם האיסלאמי. הוא סלל את הדרך לשורה של מהפכות אזוריות, שהמכנה המשותף לכולן היה בסופו של דבר: עלייתו של שלטון מוסלמי קיצוני ביותר. בלוב, הנשיא קדאפי לא היה אדם כל כך מרשים, אולם הוא בפירוש לא היה מטרד מרכזי לארה"ב או למערב מאז לוקרבי. בעיקרון, הוא ניסה לפעול יחד עם המערב כדי לשמר את כוחו. ישנן הוכחות מוצקות למדי היום, לפיהן קדאפי ובניו ניסו לגשש מול ארה"ב, כדי למצוא אפשרות למקלט ולמסירת השלטון באופן יזום מצידם. אובמה הפקירו למות מות כלבים אכזרי ביותר, על-ידי יורשיו, שכולם גרועים ממנו עשרות מונים. במצרים, מובראק היה הנשיא הערבי הפרו אמריקני המרכזי באזור. שלטונו אכן היה בעייתי מהרבה בחינות, אולם הוא שמר על השער שחוצץ בין אפריקה לאסיה. הוא מנע, ככל שיכל, פגיעה וזליגה של טרור ואידיאולוגיה איסלאמית רצחנית, מלנוע צפונה ולחדור לישראל בסיטונות, והוא השתדל לעבוד עם האמריקנים ככל שיכל. חוסיין אובמה הפקיר אותו לכלבים, ונמנע בכל תוקף מלסייע לו כאשר האחים המוסלמים עלו לשלטון. הוא אפילו קרא לו לנטוש את הנשיאות מבעוד מועד כדי לפנות דרך לרצון העם. באירן, מאז המהפכה החומייניסטית, נמצאה ארה"ב בקשרים אדוקים עם גורמי אופוזיציה. בבחירות האחרונות, יצאו המונים לרחובות והפגינו נגד האיסלאם הרדיקאלי. הם הוכיחו פעם נוספת כי העם האירני מתון הרבה יותר מן השלטון שנבחר שם על-ידי מעשי מרמה, כחש וכזב. חוסיין אובמה, מנע בכוח כל התערבות או מתן סיוע לסיעות הפרו מערביות באירן, וסרב לסייע להם. כעת אותה אירן אשר שליטיה קוראים מוות לאמריקה ולישראל בגלוי ובפומבי, זכו להטבה מן ההפקר: הנשיא מחק אותם ואת החיזבאללה מרשימת הטרור השחורה, וסלל את דרכם אל משפחת העמים השפויים. ריהבילטציה מעין זו לטרוריסטים אשר פועלים ללא לאות להשמדת ישראל וארה"ב, מלמדת משהו על הנשיא ברק חוסיין אובמה. אבל בכך לא נסתיים העניין. מסתבר שקשריו של אובמה עם הנשיא המודח מורסי, טמנו בחובם לא מעט סודות. מחקירה עיתונאית אמיצה, וממסמכים ששוחררו חלקית על-ידי הצבא המצרי, עולה שאובמה מימן פעילות של האחים המוסלמים במצרים במיליונים. זמן קצר אחרי שהכריז שהג'יהאד הוא דרכנו, וברחובות מצריים החלו להיראות בני ובנות הקהילה הנוצרית צלובים ומדממים ברחובות הערים, התקשר אובמה לברך את מורסי על בחירתו. לפי ג'רום ר. קורסי, נראה שהקשר של אובמה לאחים המוסלמים, איננו רק אידיאולוגי, כי אם גם משפחתי. אחיו של אובמה, מאליק, מזכ"ל ארגון הדאעווה ושייך למעגל הקרוב של מנהיגי האחים המוסלמים, ומסייע להם כלכלית, רעיונית ובכל אופן אחר. בדיווח חדשותי ממצרים, דווח על נאום של סגנית נשיא בית המשפט לחוקה של מצרים, טהאני אל ג'באלי, ובו אמרה: "אני רוצה לידע את האמריקנים, שאחיו של הנשיא שלהם, אובמה, הינו אחד הארכיטקטים הגדולים של ההשקעות הגדולות של האחים המוסלמים". ועוד הוסיפה: "אנחנו נפעל בהתאם לחוק, והאמריקנים לא יעצרו אותנו...ממשל אובמה לא יעצור אותנו, הם יודעים שהם תומכים בטרור...אנחנו נפתח את התיקים כך שהכל יחשף, כדי להראות כיצד הם משתפים פעולה עם טרוריסטים. זאת הסיבה שהממשל האמריקני נלחם בנו...". את דבריה באותו נאום, הגדירה ג'באלי כמתנה לאומה האמריקנית, שידעו מה פשר מעשיו של הנשיא שלהם. היא האשימה את מאליק אובמה באחריות פינאנסית, לא רק לפעילות האחים המוסלמים במצרים, כי אם בעולם כולו, ורואה את הנשיא אובמה כעומד ביודעין מאחורי הפעילות של אחיו. עמדה זו מוצאת סימוכין במפגשי בכירים בממשל עם בכירי האחים המוסלמים, שהוכחשו בשעתו ושוב אוששו. הנאום של הגב' ג'באלי, תורגם והובא באתר של וואליד שועבאט, ערבי מוסלמי וטרוריסט לשעבר, שהתנצר ומאז עבר צד, לוחם את מלחמתן של ארה"ב ושל ישראל בגבורה ראויה לציון. זה מסביר את סכומי העתק המצויים במסמכים שמצרים חושפת כעת, ושמאליק, אחיו של אובמה קשור לרובם המוחלט. המצרים מאשימים את אובמה, בהעברת סכומים דמיוניים לאחים המוסלמים, במטרה להבטיח שמדבר סיני יעבור לשליטת החמאס. לפי דיווחים ממצרים, ישנו מסמך המראה כי אובמה חתם עם מורסי ועם אל שטאר סגנו, על הסכם להעברת סכומי עתק לשלטון האחים המוסלמים של מורסי כדי להבטיח את יישום מדיניותו. מסמך זה טרם נמצא, אולם סאעד אל שטר, בנו של סגנו של מורסי טען כי יש ביד אביו מסמך שיכול להכניס את אובמה לכלא. לצד כל אלו, עלינו לשים לב להתנהלותו של בראק חוסיין אובמה, מול ההתפרעות של האירנים בתימן, בתמיכתם במורדים החות'ים. אובמה לא עושה דבר כדי להציל את בני בריתו שם, ומשדר בכך שוב כי ארה"ב החליפה דיסקט. יש לה הגדרות חדשות ובני בריתה באזור התחלפו. מעמדה של אירן, כמעצמה בהתפשטות זוכה לרוח גבית מאובמה גם בסוריה, בלבנון, ובפזילה המתמדת לעירק ולמדינות המפרץ. סוריה עצמה סובלת ממלחמה עקובה מדם, ומקורבנות לאלפים ולעשרות אלפים, אבל אובמה מוטרד הרבה יותר מקרוואן שהעלה מתנחל על הקרקע, על איזו גבעה חשופה. הוא לא מתערב, משום שרוב המורדים שייכים לצד האיסלאמי הקיצוני, דבר שעשוי לגרום לנו להתגעגע לאסד אם יפול. תנו דעתכם לעובדה הפשוטה, שנציגים אירנים בכירים, נפגשים עם ראשי הממשל, לדיונים על הסכם הגרעין האירני, כאשר אירן מכריזה כי השמדת ישראל איננה נתונה למשא-ומתן, והעולם שותק. הרי אחרי השואה, זה לבד היה חייב לגרום לכל הנוגעים בדבר לנטוש את שולחן הדיונים, אלא אם כן הצהרה כזו היא עניין מקובל עליהם. אובמה ככל הנראה תומך בהתפשטות האירנית, ובארץ עדיין מדברים על 'לא להרגיז אותו' ו'לשמור על יחסים טובים'. לאחרונה אמר סגן הנשיא, ג'ו ביידן, כי "לא משנה כמה אתם (היהודים) מעורבים בארה"ב... יש לכם רק ערובה אחת... והיא: מדינת ישראל". חלק מן הציבור סבור, שזו אזהרה ליהודי ארה"ב. אבל לא פעם מבצבץ בי חשש חמור יותר. הוא הרי מכיר היטב את תוכניותיו של הבוס שלו, להבערה יזומה של כל המזרח התיכון, אז מה פתאום הוא ממליץ להם להמר על מדינה, שהבוס שלו חפץ להשמיד? ה'המלצה' של ביידן להמר על ישראל כמפלט בטוח, לא משנה עד כמה יושרשו היהודים בארה"ב, באה על-רקע הכרזות אחרות לגמרי ביחס לקהילה המוסלמית. הנשיא עצמו אמר שעל האמריקנים להשכיל את עצמם ביחס לאיסלאם, משום שארה"ב היא אחת המדינות המוסלמיות הגדולות בעולם, נאמן מאוד לנוסח נאום קהיר השערורייתי שלו, שבו טען כי אין סתירה בין אמריקה לאיסלאם. זאת 'הברית החדשה' ואין ללכת שולל אחר המלל המחבק והמסתיר את האג'נדה הסמויה של הנשיא. הבריתות הללו מעמידות בסכנה מדינות רבות המזה"ת, ואכן בכל מה שנוגע לנאום נתניהו בקונגרס, ישראל מצאה עצמה לראשונה, במעמד אחד עם רוב מדינות האזור נגד ארה"ב. מצרים ותימן, ירדן ומדינות המפרץ הכורדים ועוד, כולם מתנגדים למדיניותו של אובמה. לא נעים להודות, אבל נתניהו עשה בנאום אחד מה שהשמאל הישראלי לא הצליח לעשות שנים: הוא מצא את המכנה המשותף האזורי. זה אומנם לא שלום, אבל זה בהחלט יותר ממה שהושג אי-פעם בעבר, מבלי לשלם מחיר של ממש, בשטחים או בקורבנות 'שלום'. סעיף מעניין לנושא הבריתות החדשות של בראק חוסיין אובמה, נוגע לבירור מיקומו של השמאל הישראלי במסגרתן. הקואליציה של אובמה מורכבת מכל האלמנטים האנטי אמריקניים באזור, גורמי איסלאם קיצוני, אירן ו...השמאל הישראלי. ראש צוות הבית הלבן הטריח עצמו להגיע לכינוס של השדולה האנטי ישראלית J Street, ולנאום שם בפני הקהל שהריע לו, לסתיו שפיר, שהשמיצה בוולגריות טיפוסית את ישראל, ולח"כ לשעבר, הגב' מארשה פרידמן שטענה בלהט כי אין צורך בקיומה של מדינה יהודית. אנחנו יכולים להיות מיעוט לאומי במדינה פלשתינית הצהירה נחרצות, וקצרה תשואות רמות מהקהל של השמאל הישראלי והעולמי. כלומר אובמה פוגש את השמאל הישראלי היכן שהוא פוגש את האירנים: סביב ההסכמה של כלל חברי הקואליציה של חוסיין אובמה להכחיד את ישראל. במקביל לכך, עלינו לזכור שחוסיין אובמה ניסה להתערב בכל כוחו למען הצלחתם של בוז'י וציפי בבחירות האחרונות בישראל. הממשל, דרך מחלקת המדינה, העביר סכומי כסף גדולים לארגון 'וואן וויס', שמימן בתורו את ארגון 'וי 15', שפעל להפלת נתניהו ולמעשה להמלכת השמאל בראשות בוז'י וציפי, אנשי קואליציית אובמה, ורמס ברגל גסה את העיקרון הדמוקרטי המקודש בחוקים ברורים ונוקשים, לפיהם אין זכות למדינות להתערב פוליטית במדינות אחרות. התערבותו זו, שנעשתה ככל הנראה תוך רמיסה גסה של החוק האמריקני, זכתה להתייחסות מועטה בתקשורת הישראלית, שהעדיפה להסיט את הדיון לדמי פדיון של בקבוקים ולטיפות אף, ולא בכדי.

קשה לטעון שאובמה רואה עצמו באמת כידיד ישראל. ספק לא פחות גדול, אם אובמה רואה עצמו כידיד ארה"ב. יש הסבורים כי הוא מחויב יותר לאינטרסים של אירן מאשר אלו של ארה"ב, ובצדק רב. אירן היא לא הטיפוס הרע בנראטיב של אובמה. קשריו הענפים עם גורמי שוליים מן העולם המוסלמי, אשר חדרו לכל מערכי השלטון בזמן כהונתו, וההקלות שהנהיג במדיניות ההגירה מארצות האיסלאם, מסכנות היום כל אזרח ואזרחית אמריקנית. בקורס אינטרנטי בן עשרה סרטים מדהימים ומזעזעים, נחשפת מדיניותו החודרת כל ומקיפה את הכל, כמדיניות פרו איסלאמית רדיקאלית. אובמה פתח את שערי ארה"ב והממשל מתוך הנחה, שבמקום להתגונן מפני האיסלאם, על ארה"ב לחבק אותו. במקום להילחם למען האינטרסים של הגורמים המתונים באזור, ישראל, מצרים ירדן וכו', עליו להקריב את כולנו על מזבח הברית עם הרוב המוסלמי, ולהכיר בלגיטימציה שבדרישה של האיסלאם הקיצוני ושל אחיו מאליק, להשמיד את כל הגורמים שאינם יכולים להיטמע במרחב. הנחה זו העלה כבר בעבר, כאמור, דאנש דה סוזה, שטוען שאובמה רוצה לצמצם את כוחה המופרז של ארה"ב, מתוך הנחה אנטי קולוניאלית מובהקת, אותה, לפי דבריו בספרו 'חלומות מאבי', ירש מאביו הקנייתי ומאמו המרקסיסטית. תוסיפו למשוואה את קשריו עם הכומר האנטישמי ג'רמיה רייט, שהיה המנטור שלו, ואף הוביל אותו ואת מישל לחופה, לצד קשריו עם ראשיד חלידי ועם גורמי שוליים בארגוני 'החברה הפתוחה' של סורוס ובארגונים אנטי ישראלים כמו ג'יי סטריט ואחרים, והרי לכם תרכובת שטנית של ממש. לפי דה סוזה, זאת הסיבה שאובמה החל לתמוך בגורמים אנטי אמריקניים במזה"ת (דקה: 18:58). לגבי ישראל, טוען דה סוזה, אובמה כלל לא חושב שקיומינו כאן לגיטימי (דקה: 20:30), ועל כן הוא יתמוך בתהליך מדיני שיכלול קבלה כפויה של זכות השיבה, ושינוי הגדרתה של ישראל, למדינת כל אזרחיה עד לפירוקה המלא והמוחלט מבפנים. עמדה זו ללא ספק תואמת את מדיניות המחנה השמאלי שנתמך על-ידי אובמה בבחירות האחרונות, כפי שהראיתי במקום אחר. אבל מאחר שדבריו של דה סוזה מהווים רק ניתוח הלך מחשבה, השקפת עולם וכד', אך אינם נסמכים על מסמכים, שומה עלינו לבחון את האפשרות שישנם מסמכים המרמזים על כך, שאובמה חפץ במחיקת ישראל מהמפה, או שלפחות מי מיועציו סבורים שזה הכיוון אליו יש לשאוף. אחד האישים החכמים והמעניינים שיצא בהכרזה מעין זו, היה ד"ר ריצ'ארד רובינשטיין, שקבע נחרצות שאובמה ממשיך קו שהיה מוכר במערך החוץ של ארה"ב, עוד מקדמת דנא, ולפיו ישראל היא נטל ולא נכס, והיא ודאי לא בת ברית של ארה"ב על כן עליה להיעלם. זאת הייתה דעתם של ג'ון מארשל, ג'ון מקוי, דין אצ'סון ואחרים עוד מראשית קיומה של ישראל. דבריו של רובינשטיין נאמרו הרבה לפני 'האביב הערבי', דאעש ונפילת המשטרים המתונים, או הפרו מערביים, באזור, והרבה לפני שהתגלתה הברית של אובמה עם האיסלאם האזורי ועם השמאל הישראלי. דבריו אלה של רובינשטיין אוששו לא מעט, על-ידי גורמים פעילים בסוכנות ה-CIA. אחד מן היועצים הפעילים בעניין זה, שנושא את דבריו הנחרצים, בגנות התמיכה של ארה"ב בישראל, הוא ד"ר מיכאל שואר, שבילה כעשרים שנה בארגון, והוא טוען שכל הרעות החולות הבאות על ארה"ב, מצד הג'יהאדיסטים, הינן תוצאה ישירה של תמיכת ארה"ב בישראל. "אני הייתי זורק את הישראלים", טען בלהט באחד מן הדיונים בנושא. בנוסף סירב 'להלשין' על חבריו לארגון ולגלות כמה אנשים שסבורים כמוהו יש ב-CIA. אולם, מבלי להיכנס להערכות, אין ספק שעמדתו זו של שואר איננה חריגה בנוף קהיליית המודיעים האמריקנית, בייחוד אחרי שלטון אובמה, באשר תקופת שלטונו מלמדת על איסלמיזציה רעיונית זוחלת בכל המישורים ובכל אורגני הממשל. זאת הסיבה שיכול ה-CIA, להוציא דוח בן 82 עמודים ולהגישו לנשיא, כמסקנה מושכלת ומוגמרת לפיה עדיף שישראל תיעלם מן המפה. מחברי הדוח ההזוי הזה, סבורים פחות או יותר, ששחר של יום חדש ושלום עולמי ממתין לנו אחרי הפינה, רק אם ישראל תיעלם.

מעמדו של נתניהו מזכיר במידה רבה את מעמדו של משה בפני פרעה. כמשה בעבר, שגדל בארמון פרעה, גם נתניהו טופח וצמח שנים ארוכות בארה"ב. כמשה, הוא עומד כנציג של עם אשר רבים בו שוחרי רעתו, כקורח ועדתו או כבוז' וציפי ועדתם. כמשה, גם הוא לא נרתע להציג את הטיעונים למען הישרדותנו כולנו, בלב ליבה של מלכות אובמה. אך שלא כמשה, שהיה צריך עשר מכות כדי 'לשכנע' את פרעה לשלח את עם ישראל לחופשי, הוא הצליח להכריע את אובמה במגרש הביתי שלו באבחת נאום אחת. לכולם, חוץ מהתקשורת הישראלית והשמאל, ברור היה שנתניהו הביס את אובמה במגרש הביתי שלו, ובצדק. כרגע ישנם רבים הזוכרים 'את סיר הבשר', וקוראים 'נתנה ראש ונשובה מצרימה'. אנשים העומדים כשים סוף לפניהם והמצרים מאחור, מבוהלים ומלאי פחדים שמכניסה בנו המדיה הישראלי שלא בצדק, מפני זעמו של הפרעה החדש. לצערנו אין לנו כיום את נחשון בן עמינדב שיקפוץ ללא מורא למים. הפחד נשאר. הכותרות המפחידות, וההאשמות על איך נתניהו דירדר את יחסינו עם ארה"ב. רבותי, תרשו לי לתרום לכם תובנה: אובמה רוצה להעלים אותנו עם ביבי או בלי ביבי, ואת ביבי הוא היה מעדיף להעלים ראשון, אבל שום דבר מהדברים הללו הוא לא בגלל ביבי. זאת האג'נדה שלו עוד קודם שנכנס לבית הלבן, והעדויות על כך רבות ומגוונות, והיא תישאר כזאת גם עם השמאל יעלה חלילה לשלטון בארץ. רק שאז כמובן יהיה לו יותר קל לבצע את זממו. מה שחסר בדיווח הסלקטיבי בארץ, הוא איזון התמונה, לפחות בכל הנוגע לנקודות הבאות:

• בסקרים שונים, הנערכים בארה"ב עולה כי לדעת הציבור האמריקני, האשם העיקרי בהתדרדרות יחסי ארה"ב ישראל הוא אובמה, ולא נתניהו. דבר שלא כל כך דווח בארץ.

• נאום נתניהו לקונגרס, זכה לתמיכה אדירה זאת על-אף כותרות בארץ שהכריזו בשבר, נהי וקינה שהבית יהיה ריק. הבית היה מלא מפה אל פה, ואחוזי הצפייה בארה"ב, בנאום הנפלא של נתניהו, שהביא את דבר העם בישראל לעולם, וגילה פרט מעניין, ואולי מוזר בעיני אובמה: עם ישראל רוצה לחיות.

• הדיווחים בתקשורת בארה"ב, בניגוד לדיווחים בארץ, לא מיעטו בביקורת נגד נתניהו, אך אוזנו על-ידי מספר לא פחות, של דיווחים אשר השוו את נאום נתניהו לנאום צ'רצ'יל בפני קהל דומה, בשנות השלושים.

• מיעוט הדיווחים על מעורבותו של אובמה, בקמפיין השמאל: 'רק לא ביבי', לא זכה לסיקור משמעותי. בארה"ב לעומת זאת, כל ערוצי החדשות מדווחים על חקירה, כנגד הנשיא אובמה, על שהשתמש בכספי ציבור כדי לסייע לאופוזיציה בישראל, להיבחר ולהפיל ראש ממשלה מכהן. נזכיר, שהנשיא חוסיין אובמה, שלח ארצה את מי שכונה בתקשורת העולמית: 'גנרל השדה' שלו, מר ג'רמי בירד, עם צוות גדול, עם הרבה כסף בכיסים ועם אג'נדה ברורה: למנוע כל אפשרות שנתניהו יעלה לשלטון. זאת בנוסף למימון השוטף שהעבירה מחלקת המדינה לארגוני שמאל בארץ. החקירה שנפתחה נגד הנשיא ואנשי ממשל נוספים, זכתה בארה"ב לתמיכתם של רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. בארץ, תסמונת 'שתיקת הכבשים' של התקשורת בעניין זה מייצרת מעין תודעה ש'הכל היה כשר'. אבל לא כך רואים זאת שם.

• היוצא דופן, שגם הוא דווח חלקית ובאופן מוטה בארץ, הוא, התנהגותו הבעייתית של אובמה בשורה של נושאים, המגלים עוינות ברורה כנגד בנימין נתניהו האיש, אבל גם ובעיקר כנגד כל מה שהוא מייצג, ומתברר שהוא מייצג עמדת רוב ברורה בציבור הישראלי והאמריקני כאחד. חוסיין אובמה, לשם השוואה, היה מהראשונים לברך את פוטין ('הדמוקרט') לאחר שנבחר ברוסיה. הוא היה מהראשונים לברך את מורסי ('המתון' וה'פרו אמריקני'), מהאחים המוסלמים, ביוני 2012, אותו מורסי שקרא לג'יהאד נגד ארה"ב והורה לרצוח נוצרים, בעיקר קופטים, במצרים.

הנשיא אובמה היה מהראשונים לברך את ראשי המפלגה הקומוניסטית בסין, לאחר ניצחונה, וכזה היה גורלם של נשיא אירן הנוכחי ב-2013 ונשיא טורקיה ארדואן באוג' 2014, שקיבלו שיחות טלפון מלבבות מהנשיא. כשנתניהו נבחר, הוא לקה ב'תסמונת שתיקת הכבשים'. נדמה לי שזה היה יותר ביטוי פוסט טראומאטי, שכן אובמה היה בטוח, לאור הסקרים והדיווחים המוטים בארץ, שלאחר ההפיכות במצרים, בלוב, בעירק, באירן, אולי בתימן ובסוריה, הוא יצליח לבצע מחטף גם בישראל. אבל זה לא הלך לו, והוא רותח על כך. הציבור הישראלי חיבל בקואליציית אובמה, ובכך תקע גלגלים בחזון מחיקת ישראל מהמפה שלו.

מעמדה של ישראל בארה"ב מעולם לא היה טוב יותר. הנשיא האנטי אמריקני המובהק ביותר בתולדות ארה"ב, נמצא בתהליך משברי מתמשך, של שחיקת האשראי האינסופי לו זכה, שלא בצדק. הציבור האמריקני, תומך ברוב ברור ומוחלט בישראל. גם במבצעים שאובמה לא במיוחד אהב, דוגמת 'צוק איתן', הביע האזרח האמריקני את עמדתו הברורה בעד ישראל. מעמדו המתערער של הנשיא, עובר דרך שורה של אירועים שערורייתיים, דוגמת בן גאזי. עוד אירוע שבישראל לא דווח כראוי. הקונגרס האמריקני, הגיב ומגיב לנתניהו, כאילו הוא המנהיג הבלתי מעורער של העולם החופשי, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. מצבו של אובמה בסנט לא שונה בהרבה, וגם שם הוא נוחל תבוסה אחר תבוסה. אבל בארץ, התקשורת מכסה מהציבור הרבה יותר ממה שהיא מגלה, בגילויה הסלקטיביים והמוטים. בארה"ב הגיע הנשיא לשיא של כל הזמנים, במימוש מדיניות באמצעות צווים נשיאותיים. יש הסבורים כי זה הפך אותו למונרך, ופגע קשות בדמוקרטיה הגדולה בעולם. זה קורה, כאשר אובמה מדבר בציניות טיפוסית, על הסכנה לדמוקרטיה הישראלית. בפועל, זה מזכיר לנו שוב ושוב, שאובמה הוא לא שליט יחיד, ויש עוד שחקנים על המגרש. הקונגרס הלעומתי מצר את צעדי הנשיא, והדרישה לחקירה בנושאים רבים ומגוונים, באה מכל קצוות הבית. במחנה השמאל, ובתקשורת הישראלית המסונפת אליו, תוקפים את נתניהו על הרס היחסים עם אובמה. אני מודה על האמת, אכן נתניהו ואובמה, ככל הנראה, לא יצאו לבלות יחד בשעות הפנאי. אבל היחסים עם ארה"ב לא נהרסו, הם במצב מעולה. היחסים ההרוסים הם עם אובמה, ובדין שיהרסו! משום שמדובר בנשיא האנטי ישראלי, האנטי מוסרי והאנטי אמריקני המסוכן ביותר שהעמידו שוטי הכפר הגלובאלי מעולם. העובדה שהשמאל מתפאר ביכולתו 'לשקם' את יחסי הממשל עם ישראל, צריכה להדיר שינה מעינינו, שכן, יש רק דרך אחת לעשות זאת, והיא: להיכנע לדרישותיו המופרעות של חוסיין אובמה, לקבל את חזונו שלא צופן טובות לשרידותה של ישראל ולקיים כאן ממשלת מעבר זמנית עד להתפשטות סינדרום 'כיכר תחריר' של 'האביב הערבי' ושל האחים המוסלמים, אל תוככי ישראל, יהיו 'אחים' אלו החמאס או מאליק וחוסיין אובמה, התוצאה היא אותה תוצאה, והיא גרועה ליהודים. ראש ממשלתנו הנבחר, חייב לעמוד איתן, כמשה מול פרעה. לא נותר עוד הרבה זמן לכהונת האיש המוזר המתיימר להנהיג את העולם החופשי. נתניהו חייב לעמוד במילתו ולכונן ממשלה לאומית, בעלת אג'נדה ברורה, על-מנת שיוכל לנהל קרב בלימה לכוחות האיסלאם המתדפקים בשערינו ולאובמה הנותן להם רוח גבית, באלגנטיות אך ברשעות. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.