לשכת עורכי הדין של מדינת וירג'יניה בארה"ב (48,000 חברים), ביטלה כנס שהיא תכננה לקיים השנה בירושלים. סיבת הביטול הינה חשש הלשכה שעורכי דין אמריקנים מוסלמים, שחומי עור או סתם ילידי ג'נין או שכם, ייתקלו ביחס משפיל ומפלה לרעה בכניסתם בשדה התעופה בן-גוריון, ואולי אפילו תימנע כניסתם. התופעה הזו מוכרת לכל מי שמכיר מה קורה בשדה התעופה שלנו אפילו לסתם ערבי אזרח ישראל יליד חיפה, והיא ידועה גם לממשל האמריקני, שמזהיר אזרחים אמריקנים בנושא.
בהחלטה על ביטול הכנס מצטרף עוד גוף (שהיה עד כה מאוד ידידותי לישראל), למסתייגים מישראל, או לנמנעים מלבקר בה. זה מצטרף לחרם האקדמי המתפתח באנגליה, לעצומות מחאה אנטי ישראליות בקמפוסים אמריקנים ולהתארגנויות חרם צרכנים במדינות סקנדינביה. זה מתחיל ומתפתח על-רקע שאלות של זכויות אזרח. נראה שההתנגדות לכל אפליה מטעמי צבע, אמונה דתית, מוצא אתני וכד' אכן נקלטת ומתבססת באמת בעולם המערבי, ורק אנו מסרבים להפנים זאת. כי אם היינו מפנימים, מבינים, וגם מסתכלים קדימה להיכן שארה"ב ואירופה על אוכלוסיותיהן תהיינה בעוד 40-30 שנה ומנתחים מי יהיו מקבלי ההחלטות שלהן, היינו מבינים שייתכן שככה אנו לא נהיה שם. אפילו לא נוכל לדרוך שם או להיות חלק תרבותי, כלכלי, טכני וצבאי של המערב, אם לא ניתן לכל יושבי הארץ הנמצאים בתוך גבולותינו, את כל הזכויות במלואן. וזה כולל את זכות ההצבעה ואת איסור האפליה.
זה אומר שמי שרוצה שישראל תשב על גבעות השומרון ותשלוט במזרח ירושלים ושכונותיה, ייאלץ לתת בסוף לכל תושביהן את זכות ההצבעה לכנסת, יחד עם הזכות לעבוד בכל מקום או לקנות בתים ולגור בהם בכל מקום בארץ. והנה הגענו למימוש זכות השיבה. לא בגלל שהם שבו – אלא בגלל שאנו הכנסנו אותם על כפריהם ועריהם לגבולותינו המתרחבים. זה אומנם יקח זמן, כי העולם מגיב לאט, אבל זה יקרה במוקדם או במאוחר, כי העולם המערבי לא יקבל בעתיד מדינה שיש בה אנשים שנולדו וגרים בה, אבל הם מנועים מלהצביע לפרלמנט שלה. זה לא הולך בתרבות המערב. זה משהו בסיסי אצלו. עכשיו נשאר לנו רק להחליט כמה זמן אנו רוצים להמשיך ולשחק עם עצמנו, כי להיכן זה מוביל זה כבר מתחיל להיות ברור.
מצד שני, אנו יכולים לחשוב על אופציית ההצטרפות למזרח. חלק מאיתנו, לפחות מנטאלית, כבר מזמן נמצאים שם.