מפצחים גרעינים

רבים בארץ ובעולם מדברים על ההסכם הרע שנחתם בלוזאן על תוכנית הגרעין האירנית. בנימין נתניהו אמר שמדובר בעסקה רעה המסכנת את כל העולם, משה יעלון אמר שהעסקה היא טרגדיה וטעות היסטורית. בארה"ב יש פוליטיקאים רפובליקנים ודמוקרטים המתנגדים לעסקה הנוכחית. יש היכולים לטעון שישראל לחוצה מדי בנושא האירני, וכי ממשל אובמה יודע מה שהוא עושה. דבר ראשון, על ישראל להיות לחוצה כאשר ישנה מדינה שלא מפסיקה לקרוא להשמדתה. דבר שני, הפעם נראה שהממשל האמריקני לא יודע מה הוא עושה, והוא ניצב על סף טעות שלצערנו רק ההיסטוריה תוכל לשפוט. צריך לזכור דבר נוסף ביחסי ישראל-אירן: שתי המדינות היו בעבר ידידות קרובות. ניתן להניח, כי כאשר גורמים ישראלים מדברים על ההשלכות של העסקה ועל האופי של המשטר האירני, הם יודעים מה שהם אומרים. המשטר אולי לא אותו משטר, האנשים כבר לא אותם אנשים אבל התרבות היא אותה תרבות. ישראל מכירה טוב מאוד את התרבות האירנית ויודעת שהמשטר אומר את האמת על רצונו להשמיד אותה.

האמת האירנית בנוגע לכוונותיה כלפי ישראל נישאת גם בציוצים בטוויטר. המנהיג העליון של אירן, עלי חמנאי, ענה בנובמבר האחרון על תשע שאלות מפתח הנוגעות להשמדתה של ישראל. על השאלה למה צריך להשמיד את המשטר הציוני, ענה חמנאי שהמשטר הציוני המזויף ביצע פשעים נוראיים ב-66 שנותיו ועוד מתגאה בהם. מנקודת מבטו של חמנאי, השמדתה של ישראל היא הפתרון היחיד. לטענתו, המשטר הציוני צריך להיעלם דרך משאל עם על עתיד המשטר בישראל. במשאל ישתתפו מוסלמים, נוצרים ויהודים שהיו במקור בפלשתין, כאשר לכל היהודים שהיגרו למדינה לא תהיה זכות הצבעה. עד לקיומו של משאל העם, יש להילחם במשטר הציוני בכוח הזרוע, כאשר הפעולה החשובה ביותר כעת היא להפוך את יהודה ושומרון לעזה. המשך ההתעסקות של העולם עם תוכנית הגרעין האירנית מלמד שישראל לא לבד במערכה, אבל היא היחידה שמבינה אותה כראוי. ההבנה הזו, שנשארה נחלתה הבלעדית של ישראל למרות ניסיונות ההסבר לעולם, מוכיחים מעל לכל ספק, כי כפי שאמר דוד בן-גוריון: גורלה של ישראל אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים.

הפעילות האירנית להביא לחיסולה של הישות הציונית נעשית בין היתר באמצעות סיוע כספי לחמאס. לפי "דיילי טלגרף" הבריטי, אירן שלחה לזרוע הצבאית של החמאס עשרות מיליוני דולרים כדי לשקם את המנהרות שנהרסו במבצע "צוק איתן", בנוסף לעזרה בשיקום מלאי הרקטות. צריך לזכור שגם עם הסנקציות עליה, אירן המשיכה לפעול לחימוש ולחיזוק החמאס. הסרת הסנקציות תועיל לכלכלה האירנית, דבר שייתן לאירן יותר כסף להמשיך ולחזק את החמאס. למעשה, גורמים באירופה ובארה"ב שיסחרו עם אירן, יעזרו בעקיפין לממן את החמאס. מעבר לכך, לאור המעורבות האירנית בלחימה בסוריה, עירק ותימן, עסקות עם אירן יעזרו לבשאר אסד להמשיך לרצוח אזרחים, למיליציות השיעיות בעירק לטבוח באזרחים הסונים ולחות'ים בתימן להמשיך ולנסות להפיל את השלטון. לאור המעורבות האירנית בפוליטיקה האיזורית, החתימה על עסקת הגרעין והסרת הסנקציות רק יעצימו את הסכסוכים האיזוריים וימשיכו את הלחימה שאירופה וארה"ב רוצות שייגמרו בשלום.

החתימה על הסכם ההבנות מול מעצמות המערב, הביאה להתקרבותה המחודשת של טורקיה לאירן. בין שתי המדינות שררו בעבר יחסים חמים, אך הם התדרדרו בעקבות התמיכה האירנית במשטר אסד במלחמת האזרחים בסוריה, וכעת בשל התמיכה האירנית בחות'ים בתימן והתמיכה הטורקית במבצע הצבאי של סעודיה. רק לפני פחות משבועיים אמר נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, שאירן מתחילה לעצבן אותו לאור מעורבותה בנעשה בתימן. אירן בתגובה קראה לו "מתנשא" ואמרה לו להירגע. שינוי עורו (המהיר) של ארדואן בנוגע לאירן יכול לנבוע מתובנות על הסרת הסנקציות. לאור הפעילות הכלכלית בין שתי המדינות, כאשר בה טורקיה זקוקה לגז אירני ואירן זקוקה לסחר לאור הסנקציות, שווה לארדואן לחזור ולחמם את היחסים בין שתי המדינות.

ההכרזה על חתימת הסכם בין אירן למעצמות הוציאה לרחובות מאזרחי אירן – כמובן לחגוג, לא למחות. חולקו ממתקים, מחאו כפיים והודו לרוחאני על ההסכם. מראות אלו מזכירים את החגיגות בעזה לאחר סיום מבצע "צוק איתן" ומה שהוגדר על-ידי הפלשתינים כהפסד של ישראל. כך למעשה התייחסו לנושא באירן: כמו מלחמה, ולכן צריך לחגוג את הניצחון בהתאם. עוצמת השמחה יכולה גם ללמד על עוצמת הסנקציות. אם לסנקציות לא הייתה השפעה רבה, החגיגות לא היו כאלו. לאור השמחה הרבה לאחר חתימת ההסכם, ניתן להבין שלסנקציות הייתה השפעה רבה על חיי האזרחים באירן. ניתן רק לחשוב שאם הסנקציות היו נשארות על תילן, המצב הכלכלי באירן היה ממשיך להחמיר עד לקריסתה הכלכלית של המדינה, דבר שהיה אולי מחייב את אירן לוותר לחלוטין על תוכנית הגרעין, ואולי אפילו מביא לנפילת המשטר.