אין זה פלא מדוע כל כך הרבה בורחים מן היהדות וחוזרים בשאלה. מספיק להם ללמוד את מה שקורה בימים אלה כדי להגיע למסקנה, כי לא מי שמתאים הוא שנקבע, אלא היחצ"נות תכריע מיהו "פוסק הדור" - דבר שהוא כל כך רחוק וסתירה למציאותו של פוסק שצריך להיות בקי עצום בהלכה, ולא רק מי שהסתובב כאן או שם ושיחק אותה פוסק, על-מנת לזכות בתואר, כאשר אין בינו ובין הפוסק האמיתי ולא כלום.
נשוב קצת אחורנית ונלמד על הפוסקים. נתחיל ברב
עובדיה יוסף. הוא לא זקוק היה ליחצ"ן על-מנת להיות פוסק ברחוב הספרדי, הוא עשה זאת בעשר אצבעותיו. נכון שבנו הרב יצחק שימש לו יחצ"ן; לעולם לא אשכח איך לפני קצת פחות מ-40 שנה הוא היה מגיע למשרדי בכל שבוע עם ידיעות על אבא שלו וכועס אם פעם לא היה מקום ולא יכולתי להדפיס. ובכל זאת, איש לא חלק ולא חולק עד היום הזה, כי הרב עובדיה יוסף לא זקוק היה ליחצ"ן על-מנת להוכיח, כי הוא בקי גדול בכל תחומי ההלכה. מדובר במי שבדורנו האחרון היה מגדולי הבקיאים ורק יחידים עלו עליו. הוא נשא עימו אלפי ספרים שהיה בקי בהם, ואף יחצ"ן לא יכול היה לתת או לקחת ממנו את המציאות, כי הוא מפוסקי הדור של הספרדים.
נעבור לרב
יוסף שלום אלישיב. איש לא יכול היה לקחת ממנו את המציאות שהוא היה בקי עצום בהלכה. להרב אלישיב לא היה יחצ"ן כלשהו על-מנת שיבחרו בו לתפקיד דיין בבית הדין הרבני הגדול, וגם כשפרש מהרבנות הראשית והתקרב לחרדים - הוא לא זקוק היה ליחצ"ן שיספר שהוא איש הלכה, מפני שהכל מודים שמומחיותו בתחום ההלכה היא שלו בלבד, הוא עשה זאת בעשר אצבעותיו.
וכשאנו מגיעים לרב שמואל וואזנר - מי שילמד את ההיסטוריה שלו ימצא, כי ההתמדה וההשקעה בהלכה כל כך הרבה שנים הן אשר הביאו אותו לאן שהגיע. ושימו לב: בדרך כלל מתקדמים על-ידי פוליטיקאים, ואילו הוא עשה זאת בלי יחצ"נים ובלי פוליטיקאים, המציאות שלו זעקה שהוא פוסק, לא יכלו להתכחש למציאות הזו.
מי ששוכר יחצ"ן - לא מתאים
גם בעתיד לא יעזור לאיש: הפוסק האמיתי יהיה מי שראוי לכך בשל מציאותו, ולא מי שיחצ"נים יריצו. דווקא שימוש ביחצ"נים הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא אינו מתאים, מפני שאם הוא מתאים - הוא לא זקוק ליחצ"ן. זה כלל גדול: מי שמשלם כדי להריץ אותו - הוא האחרון בתור, וייתכן שלעולם לא יגיע לתפקיד הזה, לא יכירו בו. לעומת זאת, מי שיוכיח את עצמו בפסקי הלכה, הוא יזכה בכך למרות כל היחצ"נים המריצים את זה או אחר.
מזעזע הוא לראות כיצד כל מי שרוצה להיות פוסק לקח לעצמו יחצ"ן שיריץ אותו. זה מוכיח, כי משהו לקוי בפוסקים הללו וביחצ"נים: הפוסקים שאינם קולטים שככה לא יגיעו לאן שהם מבקשים להגיע, והיחצ"נים שהם כאלו טיפשים שאינם מסבירים ללקוחות שלהם שבשביל להתקבל על הכלל עליהם להוכיח את עצמם בכוח הפסק, ואילו שימוש ביחצ"נים יפגע בהם יותר מאשר יועיל להם.
הצורה כפי שמציגים היום את הפוסקים, צריכה לזעזע כל מי שמעוניין ורוצה שהעתיד היהודי והחרדי יהיה כזה ששופטיו יהיו מי שראויים לכך ולא אנשי דמים רשע ופשע, מי שיחצ"נים הריצו אותם ולמעשה הם אנשי דמים תרתי משמע, מי שמתנהגים כגנגסטרים, ואחרים העושים במחשך מעשיהם הרעים. זה יוביל את היהדות כולה לאסון, וחייבים להילחם בתופעה הזו.
אם נחפש, נמצא את הראויים
הפלא הוא שלא גדל בדורנו דור של פוסקים, מי שמציאותם זועקת שהם ראויים לתפקיד ולא מי שמריצים אותם. תלמידי הרב וואזנר, עם כל הכבוד להם, הם עדיין לא מגיעים לקרסולי הקרסול שלו, ועליהם להמתין קצת להתקדם, וכשיהיו בשלים - אוטומטית יכירו בהם.
מי שדוחף את עצמו, הוא בבחינת כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. מי שראוי - ירדפו אחריו, ישאלו אותו והוא זה שיכריע. האחרים - יקומו להם מתנגדים שיילחמו בכל כוחם להוכיח, כי מדובר בשפלים ונבזים, מי שמבקשים לחמוס ולעשוק את הציבור. אסור לאפשר להם זאת, כדי שלא ניפול בפח של נוכלים שכל כוחם בכך שיש להם כסף לשכור שכירי חרב להריצם לתפקיד שאסור להם לשאת בו.
דורנו ראוי ליותר טובים מאלו שמריצים את עצמם, יימצאו כאלו. ישנם אנשים ישרים, שזה לפני הכל. עלינו ללמוד מעצת יתרו למשה רבינו מי הם המתאימים, וגם אם יטענו שמשה רבינו לא מצא - עדיין אין זה אומר כי בשל כך אין לחפש. הרב וואזנר למשל כן התאים להגדרות של יתרו, ואם נתאזר בסבלנות ונחפש - נמצא עוד כאלו.