המשפטים "לזכר 6 המיליונים אשר נספו בשואה" או "...שנרצחו על-ידי הנאצים ועוזריהם" חוזרים ונשנים כמעט מדי נאום, בטקסי יום הזיכרון לשואה.
ואני תוהה - האם ה"שואה" הייתה אסון טבע, שגרם לכך ש-6 מיליונים "נספו" בו? האם "הנאצים ועוזריהם" היו חייזרים, או אולי עם שכבר נכחד ונעלם מן ההיסטוריה האנושית? מיהם 6 המיליונים? האם היו שייכים לעם מסוים? האם הזוועות הבלתי אנושיות שהיו נחלתם של קורבנות השואה הם ייחודיים לשואה? אומנם השואה הייתה זוועתית ביותר, אולם מן העת העתיקה ועד לימינו אנו, אנו עדים לזוועות נוראות המתחוללות על פני הגלובוס.
כמעט 70 שנה חלפו מאז אותם ימים אפלים. מציאות מטורפת של מוות של מאות אלפים מבני עמנו מדי יום ביומו ו-6 מיליונים בסך-הכל, נראה כלקוחה מאגדה סדיסטית או מתקופה רחוקה אלפי שנות אור. רצח שיטתי, מתוכנן ומדהים באכזריות יעילותו השמיד שליש מבני עמנו. כבוד העם היהודי הורד לשפל תהומי, ערך חייו של היהודי היה פחות מערכו של גרגר אבק.
אולם כל זה לא התבצע כתוצאה מהר געש שהתפרץ או מרעידת אדמה. השואה התבצעה על-ידי האומה הגרמנית.
והנה, הקשר של העם הגרמני לשואה הולך ונמוג. גם העובדה שקורבנות הרצח היו בני העם היהודי הולכת ומטשטשת.
איננו מאשימים עוד את העם הגרמני בדבר. רק את ה"נאצים". והנאצים, כידוע, יכולים להיות בכל מקום - יש נאצים בגרמניה, יש ברוסיה ובאמריקה. יש אף כאלה הטוענים שגם בישראל יש "נאצים" (כדברי סופר ישראלי ידוע, שנוער הגבעות מזכירים לו את הנאצים החדשים). ויש בעולם המאשימים את ישראל וטוענים כי היא-היא התגלמות הנאציזם. בהפגנות רבות ברחבי העולם מוצג המגן דוד כצלב הקרס.
מכאן, שבעצם כולם יכולים להיות נאצים וכולם יכולים להיות קורבנות. רק יד המקרה ההיסטורי גלגלה את הנתונים כך שלפני 70 שנה היו אלה גרמנים שרצחו יהודים. באותה מידה זה יכול היה להיות ההפך...
מי מכחיש את השואה?
אופנים שונים יש להכחשת השואה - יש המנסים לערער על מספר היהודים שנרצחו. יש המערערים על עצם השיטתיות ויש "פרטנרים" לשלום המאשימים את היהודים בקונספירציה שנועדה להשיג מדינה כפיצוי לשואה. מכחישים אלה עוסקים בפרטים טכניים כאלה ואחרים על-מנת להכחישה וכדי לקדם את מאווייהם האנטישמיים. אך יכולתו של העם היהודי לזכור את עברו חזקה מהם.
אולם יש דבר המסוכן מהכחשת שואה והוא הכחשת לקחיה.
ההדחקה של זהות הרוצח וזהות הנרצח חמורה עשרת מונים מהכחשת המאורע עצמו. הרוצחים לא היו רוצחים אקראיים. את השואה ביצעה ה"נאורה" והמתקדמת שבאומות העולם, האומה של קאנט, הגל, באך ובטהובן, המובילה של הפיתוח הטכנולוגי, הספרות, המוזיקה, הפילוסופיה, המדע והספורט.
גם הנרצחים לא היו נרצחים אקראיים. הנרצחים היו בני העם היהודי. העם העתיק, שהיה במשך 2000 השנים שקדמו לשואה קורבן לפרעות, עלילות דם וגירושים, העם שהכיר לאנושות את מושג האל האחד, העם שהעניק לה את התנ"ך ושמתוכו יצאה הנצרות וממורשתו נולד האיסלאם. על ייצוג ערכים מוסריים והיסטוריים אלה נרצחו 6 מיליון יהודים. הם לא "נספו" במכת טבע. הם הומתו.
ללא הבנת הקשרים אלה על עומקם ומורכבותם, לעולם לא ניתן יהיה להבין את השואה וודאי שלא להפיק ממנה את הלקחים הנדרשים.
ארצות נכבשו ועמים הושמדו במהלך ההיסטוריה. אך מעולם לא היה ניסיון להשמדה שיטתית ומוחלטת של אומה, כפי שהיה בשואה.
כי ייחודיותה של השואה מתבטא בייחודו של העם שנגדו היא הופנתה. ה"נאורה" שבאומות הכריזה מלחמת השמדה רוויית שנאה פתולוגית לא נגד מדינת אויב, אף לא נגד עם בשל היותו מיעוט החי בקירבה. ה"נאורה" שבאומות שמה לעצמה מטרה לרדוף את היהודים עד קצה העולם ולהשמיד את אחרון הילדים היהודים, רק מפני שכל מה שהוא מייצג הוא הפוך מהם.
אם יש לקח בסיסי אחד שיש ללמוד מן השואה, שישמש בסיס ללקחים אופרטיביים להמשך, הרי הוא ייחודו של העם היהודי והערכים שהוא מייצג. שונותו זו וערכים אלה הם מנת גורלו וייעודו כאחד. מעולם לא היה ולעולם לא יהיה היחס אל היהודי, כמו גם אל מדינתו, כיחס אל כל בן אומה אחרת.
כל תובנה שתתעלם מייחודיות זו וכל הדיבורים הפוסט-מודרניים על ה"בנאליות של הרוע", על המקריות של הרוצח והקורבן והכחשת ייחודיותם, הם לא פחות מהכחשת שואה, ביזוי הנרצחים וכבודם
