שוב יום הזיכרון כבר מאחורינו.
בימים קשים אלה כאשר כל הציבור בישראל עומד דום לזכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה, ושוב נשאלת השאלה כמדי שנה, מדוע אין ההפרדה בין שני אירועים מכוננים ונוגדים אלה.
אני בהחלט יכול להבין את משפחות הנופלים, שביום קשה זה של הזיכרון ליקיריהם, בעוד הם נאנקים תחת יגון אבלם, כבר בסיומו של יום עצוב זה, מתחילים בשמחה, זיקוקין חגיגות ושמחות של ערב יום העצמאות.
מך הראוי שהממשלה תקים ועדת שרים לבחינת הנושא במגמת הפרדה ולו יום אחד כדי לאפשר רציפות הגיונית של שני אירועים אלו וזאת כמובן בשיתוף עם המשפחות השכולות, גורמי צה"ל ואחרים.