מצווים אנחנו לאהוב כל יהודי, מצווים אנחנו לדון כל יהודי לכף זכות, מצווים אנחנו לקיים בפועל את "כל ישראל ערבים זה לזה". מצווים...אבל קשה לבצע.
הבחירות האחרונות ותוצאותיהן היו ככל הנראה קשות מנשוא עבור אחינו מהשמאל . האשליה לפיה יסלקו את ה"ביבי" ותחתיו ימליכו את
ציפי לבני ובוז'י הכתה אצלם אחיזה של ממש. "ריח מהפך באוויר", "משהו שונה מתרחש כאן" ועוד כיוצא באלה התבטאויות אופוריות שנאמרו בטרם עת נאלמו באחת.
היה זה טיפול בהלם והם לא היו מוכנים.
בחלוף ימים ספורים החל ה"מחנה הציוני" וגרורותיו השמאליות לזעוק את זעקת השבר הגדולה שכמו תמיד הפכה לפולחן- "להכות ביהודים".
כך מצאנו עצמנו מוקעים (כתמיד...) כחשוכים, "קיצוניים", פרימיטיביים," מנשקי מזוזות", מתלהמים", "עדר" ו"
מטעמים" נוספים לרוב, כולם מבית היוצר של ה"אליטה" השמאלנית המאכלסת (עד שזו תתפוצץ) את הבועה של מדינת תל אביב משם היא מדקלמת (בין אספרסו לאספרסו) את דברי הבלע והשנאה.
אכן, לשיטתם של המלעיזים טוב היה לו ניתן היה להחליף את העם. לו תחת העדר הצווחני, אותו הם "מוכנים להכיל אלא שאין עם מי לדבר" היו המצביעים כולם מבית היוצר שלהם, של הנאורים, כי אז לבטח היה דיור לכולם, הייתה תרבות במקומותינו, היה מגיע סוף-סוף השלום......
תהום פעורה בינינו היהודים לבין אחינו אלה. כל מה שטמא, משוקץ ואסור עבורנו היה להם לדגל, לאות ומופת לאורו ילכו ויצעדו, לעתים בגאווה. התא המשפחתי היהודי היה לארכאי, נישואין היו לפריצות והפק, חד מיניים ושאר סוטים היו לגיבורי תרבות ומודל לחיקוי, דת משה וישראל הייתה לצנינים, השבת למרמס,
עולם התורה לביזוי ועוד הרשימה ארוכה.
התהום איננה מדומה, היא אמיתית, חיה בועטת ומסוכנת - רבים מועדים ונופלים לתוכה, אל האבדון. ה"נרטיב" של שונאי ישראל הערבים היה לשלהם (של אחינו), תרבות יוון היא הקדמה בעיניהם, פריצות וחילול השם היו לנורמה וה"נאורות", אוי ה"נאורות" -זו בוקעת מפיהם תוך ביזוי כל קודשינו ומורשת אבותינו.
הדברים שבפיהם, הנהגותיהם וחלומותיהם אינם נותרים בחלל האוויר כהגיג אין חפץ בו. בהיותם שולטים במוקדי הכוח, בתקשורת, בבג"ץ, בעולם המשפט ובהון, הם פועלים (ובנחישות) על-מנת להגשים את מאווייהם וקוצרים הצלחות לא מעטות בדרכם.
כתישת שבת קודש בפיחות תחבורתי זוחל ובפתיחת חיי התרבות והמסחר, בלימת ההתיישבות והחרבת יישובים, הרחקת דור העתיד ממורשת אבות ושלטון ללא מצרים בתודעה הציבורית ובסדר היום לו חשופים רבבות רבות של יהודים- כל אלה משמשים קרדום לחפור בו קבר אחים אחד וענק אליו הם רוצים להטיל את מורשת ישראל ואת נצח ישראל-לטובת מדינה "נאורה ושוחרת שלום", מדינה ככל המדינות- "מדינת כל אזרחיה".
התבטאותו האחרונה של
יוסי שריד, אייקון שמאלני דהוי ומוחלש אך מזיק (בעבר ובהווה), מלמדת על המרחק בינינו לבין אחינו, על התהום הפעורה. שריד צוטט היום כאומר: אני נגעל רק מלחשוב על זה שהסמן הלאומני הקיצוני ביותר בממשלה יהיה מופקד על חינוך ילדינו ונכדינו", "המחשבה הזו היא זוועתית לחלוטין", כשכוונתו ל
נפתלי בנט מ
הבית היהודי.
רוצה לומר - הניחו לנו ללמד את נרטיב הנכבה, ללמד את שירי המשורר ה"לאומי הפלשתיני" דרוויש, "לחתן" גבר עם גבר, לחיות בחטא, לבטל או לשנות את ההמנון, להשיל מעלינו את ארץ ישראל, למחוק את עברנו, לבעוט במורשתנו ולבוז לתורתנו הקדושה. הניחו לנו, כל המתואר לעיל מגעיל אותנו......
ואני הקטן מתפלל שיהיה בי הכוח, תמצא בי התבונה, תהא לי הסבלנות- לאהוב, לדון לכף זכות, לחוש ערב לכל אלה.