להיות עם חופשי

צה"ל ערך השבוע תרגיל רב-חילי שדימה בין היתר לחימה בלבנון. לפי קצין בכיר, בדרום לבנון יש עד 10,000 מטרות צבאיות שנמצאות בשטח אזרחי. כדי לתקוף מטרות אלו, יהיה צורך בפינוי כלל האזרחים במקום, שמספרם מגיע ל-1.5 מיליון איש. מעבר לכך התייחס הקצין לבעיות של חיזבאללה, כאשר לוחמי הארגון נמצאים בסוריה, בעירק ואפילו בתימן. לדבריו, מצבו של חיזבאללה בסוריה בכי רע, כאשר הארגון איבד עד עכשיו כ-700 לוחמים. למרות המכות הקשות שחטף חיזבאללה בסוריה, קיום התרגיל מלמד שארגון זה הוא עדיין איום משמעותי-מיידי על מדינת ישראל. בעוד שהמרוץ לגרעין האירני נמשך לפרק זמן לא ידוע, מלחמה מול חיזבאללה יכולה לפרוץ כל יום. עם זאת, מצבו של חיזבאללה מלמד שהדבר לא יקרה בזמן הקרוב. מצבו של חיזבאללה מצביע גם על מצבו של בשאר אסד. כאשר אלו שהגיעו להגן על השלטון נוחלים כזו תבוסה, ניתן לשער מה מצב השלטון בעצמו. מכאן לשאלה מה יכול להיות אחרי אסד. במקרה הטוב באזור הגבול על ישראל יהיו כוחות אופוזיציה מתונים. במקרה הרע יהיו אלו גורמים איסלאמיסטים כמו דאעש וג'בהת אל-נוסרה. אולם, צריך לזכור שצבא אסד אינו הצבא שהיה לפני מספר שנים. ארגונים אלו לא עמדו עוד בפני צבא סדיר וחזק. לכן, לא נראה שיש מקום לחשש רב מארגונים אלו ומן האפשרות שהם יצליחו לבצע תקיפה רחבת-היקף נגד ישראל.

אהוד ברק התייחס השבוע לאיום מצד חיזבאללה, בטקס שנערך לציון 30 שנה להיערכות צה"ל ברצועת הביטחון שבדרום לבנון. ברק אמר שישראל לא מכירה דבר כמו 100,000 רקטות, במיוחד עם רמת דיוק גבוהה. ברק התייחס לכיפת ברזל ושרביט קסמים ואמר שמדובר בפרויקטים יקרים מאוד וארוכי טווח, ושאי-אפשר לפרוס כוחות בכל מקום שממנו יכול להתבצע ירי. ברק היה ראש ממשלה ושר הביטחון והוא יודע בדיוק מהם האתגרים העומדים בפני ישראל. השאלה היא, למה הוא מדבר על זה רק עכשיו ולמה הוא בוחר להלחיץ את האזרחים. בתור ראש ממשלה ושר ביטחון הוא היה יכול לפעול בנושא ולייצר מענה מתאים לכך. יכול להיות שיש מענה והוא מסווג, אז ברק יכול היה להרגיע ולהגיד שישראל יודעת להיערך לנושא זה והיא תדע להגן על אזרחיה. חיזבאללה הוא איום מיידי על ישראל, אך כאמור ישראל ידעה להתמודד איתו בעבר ותדע להתמודד איתו בעתיד.

כניסתו של גלעד ארדן לממשלה כשר לביטחון פנים, פתחה מחדש עימות ישן בינו לבין משרד הביטחון על אודות חלוקת האחריות על העורף. בעוד שארדן ושרים אחרים תומכים בהעברת סמכויות העורף לארדן, גורמים במשרד הביטחון טוענים שהעברת הסמכויות היא הימור על חיי האזרחים. ניתן להעריך שיש משהו אחר מעבר לתשובה זו. כל משרד ממשלתי יסרב לקצץ בסמכויותיו, משום שהדבר כרוך גם בקיצוץ תקציבי. כאשר ארדן היה השר להגנת העורף, הוא הצליח להעביר למשרדו תקציב של 400 מיליון שקל, אך התברר שהתקציב נמצא בפועל בידיו של שר הביטחון משה יעלון. ארדן התפטר והציע לבטל בכלל את המשרד להגנת העורף. כעת מדובר כאן במבחן נוסף לממשלת נתניהו. יש לבדוק ולשקול בצורה המדויקת ביותר מי משני המשרדים מתאים ביותר לניהול העורף ולתת לו את הסמכויות שבנידון.

תוכנית טלוויזיה לילדים של הרשות הפלשתינית הציגה השבוע נערה שדקלמה שיר שנאה מלא בביטויים משפילים ומבזים ליהודים. הילדה קראה ליהודים קופים ברבריים, הרעים ביותר מבין יצירותיו של האל, רוצחים, טמאים ועוד. הילדה סיימה את השיר באומרה שכל עוד יש לה זרוע ואבן, שכל עוד היא חופשית - היא לא מפחדת. הרטוריקה הזאת מוכרת היטב, גם אצל החמאס וגם אצל הרשות הפלשתינית. הייתי רוצה להתעכב על המילה "חופשית" שאותה ילדה אמרה. כעת הילדה אומרת שהיא חופשית, דבר שלמעשה נכון, אך כמה היא הייתה חופשית אם היא הייתה כעת במדינות אחרות כמו סוריה, עירק, אירן, סעודיה ועוד. במדינות כאלו שנמצאות במצב מלחמה או שיש אכיפה מוגברת של חוקי הדת, אותה ילדה לא הייתה יכולה לשיר כמו שהיא עשתה בישראל. בסוריה ובעירק היא הייתה צריכה לחשוש האם בכלל יהיה לה בית מחר, האם היא תחיה בעוד שבוע או האם יחטפו אותה ויהפכו אותה לשפחת מין. בסעודיה ובאירן היא צריכה לדאוג האם היא מכוסה כמו שצריך ולהיזהר לא לעבור על אחת ההגבלות שיביאו לענישה חמורה. ילדה צריכה להגיד תודה שהיא חופשית – תחת שלטון ישראל.

בתחילת השבוע הבא ייערכו בחירות לפרלמנט בטורקיה והרוחות שם מתלהטות. השבוע איים הנשיא רג'פ ארדואן על אחד מעורכי העיתונים במדינה, לאחר שהלה פרסם תמונות של משאיות ממשלתיות עמוסות בתחמושת שנעצרו בגבול סוריה-טורקיה. בעוד שהממשלה הכחישה שהמשאיות היו עמוסות בנשק, גורמי אופוזיציה האשימו את הממשלה, המתנגדת לשלטון אסד, בחימוש כוחות דאעש. צורת הדיבור הזאת של ארדואן היא תופעה מתמשכת, שאמורה להדליק נורת אזהרה לאור העובדה שטורקיה היא עדיין מדינה דמוקרטית (לפחות באופן חלקי) וחברה בנאטו. כמו-כן, עצם העובדה שניתן להאמין שטורקיה מחמשת את דאעש, מחייבת את מעצמות המערב ובראשן ארה"ב לבדוק מהם המניעים האמיתיים של טורקיה ולבחון מהו תפקידה בלחימה בסוריה.