מי יזם את הראיון עם אובמה ב"עובדה"

בכל הראיון המתוקשר שהעניק הנשיא ברק אובמה לאילנה דיין לא היה כל גילוי מרעיש או חשיפה ייחודית, פרט לעובדה שהנשיא זכה לבמה שהועמדה לרשותו במטרה אחת: להציג, ללא הפרעה או הסטה, את עמדתו כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו ומדיניותו, בעיקר כלפי הפלשתינים. אבל האמת היא כי השאלה המעניינת ביותר בהקשר לראיון לא נשאלה ולא נחשפה בפני הציבור והיא: מי יזם את הראיון הזה ולאיזו מטרה - הנשיא אובמה או אילנה דיין. האם אילנה התעוררה בוקר אחד ואמרה לעצמה: יאללה, אני הולכת לראיין את הנשיא אובמה. כיוון שלא היה לה מה להפסיד, היא פנתה לבית הלבן, והנשיא, מטעמיו הוא, הסכים. או, אולי, החליט מישהו מהצד של נשיא ארה"ב לפנות לאילנה דיין ולהציג בפניה הצעה שלא תוכל לסרב לה - לראיין את הנשיא ולהוסיף לעצמה עוד עיטור תקשורתי לחגורת ההישגים העיתונאיים שלה. אני מוכן להתערב, כי איש לא הכריח את הנשיא אובמה להתראיין אצל אילנה דיין. אין ספק כי מישהו בצוות היועצים שלו עשה שיעורי בית והגיע למסקנה, כי דעותיה של דיין לגבי נתניהו והסכסוך הישראלי-פלשתיני מתאימות ביותר לדעותיו של אובמה. וכיוון שכך, ברור מה יהיה טיב "הסחורה" שהיא תספק ועל כן היא המראיינת הטובה ביותר לצורך העניין. מבחינתו של אובמה זה היה מצב של זכייה כפולה: גם לדבר אל עם ישראל מעל לראשו של נתניהו ובכך להחזיר לו מנה אחת אפיים על נאומו בקונגרס לפני הבחירות, וגם לזכות בהופעה בפריים טיים בערוץ בעל שיעור החשיפה הגדול ביותר בישראל. יהיה אשר יהיה התרחיש הנכון מבין השניים, התוצאה התאימה לשני הצדדים. מבלי להיכנס לתוכן הדברים דבר אחד ברור: אובמה המתוחכם הצליח לייצר לעצמו תדמית של מנהיג שקול ונבון המנסה לבחון את המציאות בתבונה ובדרך הגיונית, ואילו את בנימין נתניהו הוא צייר, ללא התבטאויות אישיות פוגעניות, כאדם הפועל על-פי רגשות ולא היגיון, המופעל מתוך "פוליטיקה של פחד" מפני מה שעלול לקרות לישראל נוכח האיומים המתקדרים מעל ראשה מכל עבר. בקיצור: היגיון ותקווה מתוצרת נשיאות מנהיגותית אמריקנית, מול פחדים ישראלים. בהזדמנות זו הוסיף הנשיא "עקיצה אמוציונלית" כאשר נתן לצופים להבין כי התנהגותו של ראש הממשלה נתניהו מושפעת, או אולי מוכתבת, מן השאיפה העזה שלו לשרוד בתפקיד ראש הממשלה. אובמה השיג את שלו והסחורה הייתה טובה מאוד מבחינתו. אבל בישראל התקבל הראיון ברגשות מעורבים. תומכי נתניהו ראו בראיון המוזמן הזה עוד חשיפה "שמאלנית" מבית מדרשה של נציגת שמאל מובהקת, המציגה תמונה חד-צדדית, והמתמקדת רק במה שיכול להתפרש כמדיניות שגויה של נתניהו וממשלתו, מבלי שהוצגו נקודות חיוביות כלשהן במדיניות שמוביל ראש הממשלה בשאלה הפלשתינית. לעומת השמאל שסביר להניח שנהנה מהראיון, אלה שאוהדים את נתניהו ותומכים בדרכו קיבלו בכעס את המוצר שהציגה בפניהם אילנה דיין. אבל אם להודות על האמת קשה להאמין שהיו למישהו מהימין ציפיות לשמוע מילה טובה על נתניהו. תוצאות המשחק התקשורתי הזה היו מכורות מראש. כך או כך, מנקודת הראות העיתונאית ראוי שמישהו ינסה לחשוף ולהציג בפני הציבור את התשובה לשאלה מי יזם ומי שמח לקבל את ההצעה לקיים את הראיון. אחרי בדיקה כזו נוכל לדעת אלו אינטרסים שירת הראיון שקיימה אילנה דיין עם הנשיא אובמה, והאם המערכת החדשותית של ערוץ 2 פועלת בעיקר לקידום הדעות של תומכי הצד השמאלי של המפה. אולי עכשיו בשם האיזון הקדוש, יציע מישהו מוסמך במערכת של ערוץ 2 לקיים ראיון מקביל עם נתניהו שאותו יוביל עיתונאי המיטיב לייצג בכתיבתו העיתונאית את הצד הימני של המפה. מישהו כמו חגי סגל או אמנון לורד. מי יודע, אולי יש לנתניהו משהו חדש לומר על הנשיא ברק אובמה, על השאלה הפלשתינית ואולי גם על המרוץ האירני לפצצה גרעינית. יכול להיות שהצעה כזו תגיע, אבל להערכתי יעדיף נתניהו להתראיין באחד מערוצי הטלוויזיה המובילים בארה"ב, באנגלית משובחת, כמובן, כדי שגם אובמה יבין.