סינדרום ירושלים על-פי הוויקיפדיה באנגלית הוא "צבר של תופעות תודעתיות המערבות רעיונות כפייתיים בהשראה דתית, או אשליות או פסיכוזות, המגיעות לידי ביטוי עקב ביקור בעיר ירושלים". מתברר כי סינדרום ירושלים או העיסוק הכפייתי בה אינו מחייב ביקור בעיר. די רק במחשבה אודותיה.
אחמט דבוטוגלו, ראש ממשלת טורקיה,
פרופ' למדעי המדינה, נגוע בסינדרום. הוא מאמין אמונה שלמה, שירושלים, שקדמה לאיסלאם באלפי שנים, שבה מלכו מלכי יהודה 1700 שנה לפני מוחמד, היא בכלל גולת הכותרת של האיסלאם, אף יותר ממכה. ובתקופת בחירות בטורקיה, היא עולה על ראש שמחתו פי כמה וכמה.
מאז שנעשה דבוטוגלו שר החוץ של הממשל האיסלאמיסטי של טורקיה, הכריז השכם והערב כי יבוא היום וישא תפילה באל-אקצה בבירה הפלשתינית אלקודס. אומנם חלפו שנים, ואין מניעה מדבוטוגלו מלבוא ולהתפלל באל-אקצה בכל עת שיחפוץ בכך, אבל הוא מעדיף להגביר את עוצמת הסינדרום במקום לממש אותו.
יתר על כן, כשקבע אחד ממנהיגי הכורדים כי ירושלים היא עיר הקודש ליהודים, הסתער עליו דבוטוגלו בזעם וקרא שירושלים היא היא "המקום הקדוש שלנו" ולעולם לא יתיר את שינוי אופיה המוסלמי. "אל-אקצה תשוחרר", זעק דבוטוגלו. "ירושלים היא מושא שאיפותינו לנצח". בנאומים אחרים טען דבוטוגלו כי ירושלים הייתה שקטה רק בימי הסולטנות העותומנית וכי הכיבוש הערבי-טורקי-כורדי הוא הכיבוש הצודק של העיר.
שותפו של דבוטוגלו למנהיגות טורקיה, טאיפ
ארדואן,
גם הוא נגוע קשות בסינדרום ירושלים. ירושלים, קובע ארדואן, "היא המקום הקדוש עבור המוסלמים והיא שייכת לפלשתינים". לא מובן מדבריו מדוע לא מסר השלטון העותומני את העיר לבעליה ה"פלשתינים" במשך 400 שנים של כיבוש. ב-15 במאי, יום הנכּבה למניינם, קונן ארדואן כי "אנו המוסלמים איבדנו את הכוונה לשים ראש ולשובה ירושלימה. דמעותינו קפאו ועינינו טחו, וליבנו, שאמור היה לפעום למען ירושלים, פנה ליריבות פנימית ולמלחמות בינותינו". בכך כיוון ארדואן לדעתו של מוחמד בדיע, מנהיג "האחים המוסלמים" שקבע כי הציונים מבינים רק כוח, וכי "הגיעה העת שהאומה המוסלמית תתאחד סביב איש אחד למען ירושלים ולמען פלשתין. היהודים השתלטו על הארץ, השחיתו אותה, שפכו את דם המאמינים וביזו את המקומות הקדושים, גם את של עצמם. הציונים מבינים רק כוח, ויוותרו רק בכפייה. הדרך היחידה היא הג'יהאד הקדוש, קורבנות עליונים והתנגדות על כל אופניה. יום אחד הם ייווכחו כי אנו נצעד בדרך הזו ונניף את דגל הג'יהאד למען אללה, ורק אז ייסוגו לאחור ויסיימו את שלטון הרשע".
אין ספק שטאיפ ארדואן חש כי הוא האיש שמסביבו חייבת האומה המוסלמית להתגבש כדי לצעוד על ירושלים. הוא צלאח א-דין של העת הנוכחית. אבל האם הוא יכול לומר, כמו חברו הטוב ביותר בבית הלבן yes we can! - כן אנו יכולים?
בשבועות האחרונים ניטשים קרבות בין הארגונים האיסלאמיסטים במרחק נגיעה מגבול הגולן. לעומתם חיזבאללה התומך נואשות במשטר הסורי בסיוע אירני, מרכז מאמץ בהרי קלמון, ומפקיר את גבול הגולן לידי האיסלאמיסטים הסונים. ישראל לא רק שאינה מצטערת, אלא מושיטה לאיסלאמיסטים סיוע רפואי. אבל מי עומד מאחורי הארגונים הללו? אין ספק שהסעודים והקטרים תורמים את חלקם גם בכוח אדם (קצינים סעודיים נהרגו במתקפה של דאעש). אבל מרבית כוח האדם העומד לרשות הארגון הוא לוחמים זרים שרובם מגיעים דרך טורקיה. ג'יימס קלאפר, ראש הביון האמריקני, אומר כי טורקיה אינה עושה כל מאמץ לבלום את זרם המתנדבים לדאעש, כך ששני שלישים מכוח האדם מגיע לארגון בסוריה דרך טורקיה. טורקיה היא גם הקניינית של מוצרי נפט שנתפסו בידי "המדינה האיסלאמית".
קו האספקה העיקרי של המורדים האיסלאמיסטים בחאלב (אלפו) הוא מטורקיה. וכך גם לראקה, בירת "המדינה האיסלאמית". העמידה הטורקית מן הצד בעת שדאעש לחם בכורדים של קובני גם היא החלטה המגיעה מן הצמרת, דהיינו ארדואן.
הסיוע הטורקי לדאעש שנוי במחלוקת, אבל יש פחות מחלוקת לגבי הסיוע לאיסלאמיסטים האחרים, במיוחד אלה שכבר תפסו את קו הגולן מידיו של הרודן הסורי. הללו מקבלים סיוע מטורקיה בנשק ותחמושת מתוצרת רוסית, במשאיות המתניידות בחסות הביון הטורקי. אבל בסופו של דבר גם ארדואן יודע שאת העבודה עליו לעשות בעצמו.
בפגישות עם הסעודים והקטרים מסתמן שיתוף פעולה שבו יספקו הטורקים את הכוח, הסעודים - סיוע אווירי, והקטרים - מימון, במטרה להביא לסיום את השלטון של משפחת אסד. כל זאת תחת מטרייה אווירית של החבר הטוב ביותר של הממלכה הווהאבית והדמוקרטיה האיסלאמיסטית -
ברק אובמה.
ואם סוריה הגדולה ודמשק בירת הסנג'אק הדרומי יכולה ליפול לידיו של העותמאן, הסולטן, הח'ליף החדש, מדוע לא גם ירושלים? למה, מי הם היהודים הנחותים שיעמדו בדרכו של הרעם המתגלגל?
המהלך הזה
נחזה לפני קרוב לארבע שנים. לא בשל כוחות נבואיים, אלא בשל המהלך הטבעי של המחלה שאיש אינו מתערב כדי לבלום אותה או לשנות את מגמתה. שום איש ושום מעצמה לא הוציאו לארדואן ולדבוטוגלו כרטיס אדום או כל טיפול אחר לסינדרום האימפריליזם האיסלאמיסטי. להפך. הכרטיס הצהוב נשלף שוב ושוב לעבר הגורם היחיד שהוכיח יכולת בלימה - ישראל. והיה אם יזכה הח'ליף-בעיני-עצמו בבחירות בטורקיה, ובשינוי בחוקה שיעשה אותו לפיהרר הרשמי, אין ספק שסידור הדומינו חאלב-דמשק-ירושלים יהפוך ממשאת נפש לתוכנית מעשית של הח'ליף.
דרך אפשרית למנוע את מסעו של הח'ליף לעבר רמת הגולן וירושלים היא הקמת חיץ נוקשה בדרום סוריה ולאורך קו רמת הגולן, המבוסס על הקבוצה האתנית, שתושביה הישראלים נאמנים ביותר למדינת היהודים, יותר מחלק גדול מן היהודים - הדרוזים. לאורך שנים רבות היו הדרוזים של רמת הגולן נאמנים, לפחות חלקם, ולרוב מן השפה לחוץ, למשטר האימים העלאווי. ובצדק. גורל משפחתם המורחבת היה תלוי בשרידות המשטר, ואילו היהודים אינם משטר אימים. ברית המיעוטים הסורית - עלאווים, נוצרים, דרוזים, כורדים - קורסת עתה אל מול המתקפה הסונית-סלפית הנתמכת מטורקיה. עתה בצר לו דורש הרודן הסורי שהדרוזים יקריבו את עצמם למענו כמו חיזבאללה. לא רק דורש אלא מאיים. אם לא תגייסו עשרות אלפי דרוזים להילחם עבורי, נשלח בכם את דאעש. ומה שדאעש מוכן לעשות לדרוזים כבר ידוע:
הדרוזים של אידליב נדרשו להמיר דתם לאיסלאם באיומים של השמדה או גירוש. זוהי ההזדמנות לאבטח את גבול הצפון לעתיד הקרוב והרחוק: באמצעות מניפה דרוזית רחבה על הגבול הצפוני תחת המטריה של כוח האש של צה"ל. יכולתם של הדרוזים להילחם על חרותם - נגד העותומנים, נגד הסונים המצרים ואף נגד הצרפתים, ידועה היטב.
הנגועים בסינדרום ירושלים אינם רציונלים. התנהגות הסולטאן הטורקי כלפי ישראל, כלפי מצרים של סיסי, לטובת החמאס, אינה רציונלית, אלא סינדרומלית. מהמשוגעים יש להישמר, לא פחות ואולי אף יותר, מאשר מהאויבים הרציונליים.