אדון הנדלזלץ הנכבד. במענה לתגובתך, ובהמשך לבקשתך - במאמרך "את אני ומלחמת התרבות הבאה" (
הארץ 17.6.15) - לקבל הסבר היכן טעית, אנסה להעניק "שיעור עברית" קצר. לא אנסה להתברג וודאי שלא להשתלט על עבודה שהיא משימתך (ומטה לחמך) שלך (ושל העורך). אך אנסה לבאר ולהדגים את המושגים הבסיסיים, מונחים בהם אתה מתבלבל, וזאת בשפה קלה וברורה וללא התחכמויות.
נתחיל בכותרת; לנסות להציג ברישא את התיאטרון הישראלי כשיה תמימה בטיעון "התיאטרון הישראלי המסובסד הוא ברובו המכריע לא פוליטי", וזאת תחת כותרת הזועקת "את אני ומלחמת התרבות הבאה" (שמרמזת על מה, "'יונת שלום"? או אולי "את אני והמלחמה הבאה"? "מלחמת התרבות" בסין?) מגלם "סתירה לוגית" ברמת הסאב-טקסט.
באשר ל"עובדות": יש "עובדה" אחת, הידועה כבר לכל, כי בת תמם שניסתה לספר על הפצע שנפער עם רצח אחיה (צלקת שמדממת מחדש עם ההצגה), גורשה מבמת "כנס האמנים" בחרפות. איש לא ניסה למנוע את מעשה הנבלה שביצעו בה אותם בני עוולה, לא במחשכים אלא לאור הזרקורים באולם הומה מפה לפה באנשי "אמנות ותרבות", וזו "עובדה".
אם היית נוכח בעת שנעשה מעשה הנבלה בבת תמם, כי אז חייב היית להזדעק לעזרתה, להתייצב לצידה של אישה מותקפת בברוטליות, וזאת לא רק כאיש קבאלרייה פולנית אציל רוח, ולא רק כמי שמנפנף במילים "בגלל שאני שמאלני - יצר לאו בר כיבוש", אלא אפילו סתם כאדם הגון. זו כבר אינה "עובדה", כי אם "תחושה".
אך גם אם לא היית נוכח פיזית, חייב היית במאמרך זה להתייחס ל"מופע" המשמעותי ביותר (וכמובן ספונטני ומקרין טוב מכל רפליקה) בהפקה המונית של אנשי התיאטרון והאמנות - "מעשה הנבלה בבת תמם" - החיזיון האותנטי והחושפני מכל של אנשי התיאטרון והתרבות בעשור האחרון. זו כבר אינה "עובדה" או "תחושה", כי אם "הבעת עמדה".
לא נמצא ולו אדם אחד שייחלץ לעזרתה? לא מצאת ולו מילה אחת ראויה לתאר Horror Show שכזה? גם בקרב הגרמנים, אפילו מפקדי אס.אס., היה פה ושם "צדיק בסדום" שמצא לנכון להתנגד לזוועה, לעמוד לצד הקורבן (ואפילו לחלצו ממוות ברכבו שלו, כפי שקרה למשפחת אמי). אך אתם כולכם "חובקים ידיים"? אינך משמיע ולו ציוץ? היכן זה מעמיד אותך?
לא מצאת בשבילה ולו פרומיל אחד מהאהדה שהפגנת כאן לרוצח? מפקד חוליית הרצח (ממש לא משנה מי לחץ על ההדק) שלשיטת הצגתך הוא "מתנגד לכל רצח" ואינו אלא "מורשע", "שפוט", "אסיר פלשתיני", "מחזאי" (מי אמר שפולנים חסרי חוש חומור? שאינם מסוגלים להצחיק? להאכילו מיד במנת "רגל קרושה", מנה כפולה!) הנדלזלץ, אתה באמת מחזיק מעצמך "הומניסט"? "מבקר תרבות"? "בן תרבות"? אשאיר זאת בתור "שאלה", לא "עובדה" וללא "הבעת עמדה", גם אם "המסקנה" די ברורה... אציג זאת כשאלה פתוחה, עבורך.
לעומת זאת, אין לך שום בעיה (היד אינה רועדת? אפילו קצת?) לכתוב במאמרך אודות "יחזקאל" (של קובנר הבן) כי "אנחנו נהיינו הם". אומנם קובנר ניסה למתן את הרושם של אמירה נואלת זו בראיון ב"גלריה" וטען כי אנחנו כמו הגרמנים ב-1939, גם אם בכך חושף בורות לא מעטה, שכן הגרמנים החלו בהוצאות להורג כבר ב-1939 (גם במשפחת אבי). אך מה עם מבקר התיאטרון המהולל? סתם מצטט רפליקה (שהיא בחזקת שקר מתועב ובזוי)? משפט מחוזי ללא התייחסות לשאלה אם ההצגה הצליחה להעמידו לדיון? בכך, אדון הנדלזלץ הנכבד, אתה מועל בתפקידך. זו אינה "עובדה" או "תחושה", כי אם "קביעה".
נ.ב, תוכל לנסות לתקן זאת אם תשב ותנסה לכתוב ברצינות את הכללים לביקורת עצמית שראוי כי כל גוף הנתמך בכספי ציבור יעמוד בהם. להזכירך, מדובר במימון בכספי ציבור, לא בהגבלת חופש הדיבור ולא ב"פגיעה בדמוקרטיה" (שלהגנתה יצא ראש הממשלה לא בתיאטרון צה"ל, כרוב האומנים ואנשי התיאטרון, אלא עם נשק וחגור בתוככי סוריה ולבנון). זו אינה "עובדה", או "קביעה", כי אם "הצעה".