עברתי לא מזמן על אחד המאמרים שפרסם סבי, ד"ר יהושע ייבין, לפני יותר מ-67 שנים, שבו הוא כותב על הלקח שלומדים מ"
חמשתם" של ז'בוטינסקי. ופתאום הבנתי שאין הוא מדבר רק על היהודים שבגלות, יהודי תחילת המאה ה-20, אלא על תופעה שכולנו עדים לה גם היום.
סבי מדבר על היהודים שנחלצים להגן על אידיאות ועמים זרים, שמוסרים את נפשם ומוותרים על שאיפותיהם שלהם, על עמם, לאומיותם ומסורתם, כדי לצאת להילחם למען אידיאולוגיות וערכים זרים. הדוגמה הבולטת שעמדה לפניו הייתה כמובן המהפכה הקומוניסטית שלה ובה נתנו המוני יהודים את נפשם.
דוגמה בולטת נוספת היא מלחמת האזרחים בספרד. באמצע שנות ה-30' של המאה הקודמת פרצה בספרד מלחמת אזרחים בין הרפובליקנים לפשיסטים של פרנקו. באותה תקופה מנה היישוב היהודי בארץ ישראל כ-400 אלף איש, ובכל זאת, למרות הקשיים העצומים בארץ שעמם נאבקו החלוצים, עדיין מצאו לנכון כמה מאות אנשים, מעט יותר מ-400, לצאת לספרד. באותן שנים הנאצים כבר עלו לשלטון בגרמניה, סכנת הכחדה ריחפה מעל העם היהודי, ובכל זאת, במקום להילחם למען הצלת העם היהודי, יצאו אותם מאות יהודים מארץ ישראל כדי ל"הציל את העולם"ולהילחם מלחמה לא לנו - לא מלחמת הקיום היהודי, אלא מלחמה זרה.
תופעה זו אפיינה גם את אותו חלק מהיהודים שחשבו כי יוכלו לזנוח את יהדותם, מסורתם, קהילתם ושיוכם הלאומי היהודי ולהיות כמו שאר האזרחים. גורלם של יהודי גרמניה, למרות שהיו גרמנים פטריוטיים ונאמנים, לא היה שונה משאר אחיהם היהודים. השלטון הנאצי לא התעניין בפטריוטיות שלהם. הוא השמיד יהודים דתיים ומתבוללים כאחד, יחד עם גיבורי מלחמת העולם הראשונה, מדענים, סופרים, ואחרים.
תופעה זו, שהיהודים שוכחים את עמם ויוצאים להקריב את כל כוחם למען אידיאלים המשרתים עמים אחרים, מה שכינה סבי "לגיון הזרים", כנראה טבוע בדמנו. הוא פרי של אלפי שנות-גלות ורצון לברוח ממסורת ישראל סבא ולהתחבר אל האחר.
הטרגדיה הגדולה של עמנו, העם היהודי, הוא שהגויים מאז ומעולם, וככל הנראה גם לעתיד לבוא, שמחים לנצל את כוחנו ואת מרצנו ואת דמנו. אבל ברגע שכבר אינם צריכים את בחורינו, את "ליגיון הזרים" שלנו, הם משליכים אותנו בלי להניד עפעף.
היום קל לזהות את אותו "ליגיון הזרים" הנלחם למען הקמת מדינה פלשתינית. הוא נוסע בעולם, מפיץ את תורתו, משמיץ את מדינת ישראל מתוך דאגה ללאום אחר, שבמקרה או שלא במקרה מבקש להשמיד את מדינתנו. התבוננות מעמיקה תגלה את "ליגיון הזרים" גם באותן תנועות ואנשים המדברים על להיטיב למדינת ישראל, להפוך אותה ליותר מוסרית, לדאוג לאוכלוסיות החלשות שבה. אבל אי-אפשר לטעות כי מאחורי מסך המילים המסמאות עומד רצון ל"מדינת כל אזרחיה", להעמדה לדין בהאג של בכירי המערכת הביטחונית והפוליטית, רצון להטיל חרם על מוסדותיה ומוצריה של המדינה. זהו ללא ספק "ליגיון זרים" בצבא אנטישמי ואנטי-ציוני.
מעניין לקרוא את הסברו של סבי על ספרו של ז'בוטינסקי המדבר בדיוק על גורל אותו בחור יהודי, תמים, בעל רצון לטוב, לעזור ולתקן, אבל העולם הגויי מקבל אותו רק בערבון מוגבל מאד.
להלן הדברים שכתב בנובמבר 1947 סבי המנוח, יהושע ייבין, בעיתון "המשקיף":
"בספור 'חמשתם' עיצב זאב ז'בוטינסקי דמות טיפוסית של איש לגיון הזרים היהודי - ואף לֶקַח מאלף נתן.
"שם האיש - מרקו. בן למשפחה מתבוללת באודיסה. אין הוא גאון, אבל צעיר תם וישר-אורח, כולו קשב לרעיונות המתהלכים בעולם וכולו להט הקרבה בעד רעיונות אלה. מוכן הוא למסור נפשו בעד תנועת השחרור של הגורגים (הגם שבגורגיה לא היה מימיו ואת שפתה לא ידע); מתהלך הוא עם "מבקשי אלוהים" רוסיים ומוכן ומזומן להצטרף לחברתם ו"לבקש אלוהים" אִתם בצוותא; אף המהפכה הרוסית מוצאת בו חסיד נלהב. קִצו אכזרי וחסר שחר: פעם אחת, בליל שלהי חורף בפטרבורג הבירה טייל ברחוב מבוסם במקצת. לפתע הגיע לאוזניו קול זעקה של אישה הקוראת להצלה. דימה בנפשו שהקול בא מעל נהר ניבה הסמוך, שרובו היה עדיין מכוסה קרח. לא ביקש חשבונות רבים, קרא "אני הולך", זינק אל הקרח - ונעלם. ודאי באחת מפחתות הפישורים (בור עמוק באזור המים הפושרים שבנהר - י.י.) של הנהר, נפל וירד למצולות.
"אחר כך התברר שהאישה שקראה להצלה - לא על הקרח נמצאה אלא על החוף. יצאנית רוסיה, שהוכתה באכזריות על-ידי מאהבה. איש אחד חש להצילה מכף המכה, אבל כשניגש, השלימו ביניהם המכה והמוכה, שניהם התנפלו על המציל והפליאו מכותיו, וביותר התאכזרה האישה. כלומר: 'אם ריב משפחה בינינו - אל לך להתערב'.
"גורלו של מרקו זה מסמל את גורל כל היהודים ב"לגיון הזרים" האירופי. ראו צעירי ישראל את הפגימות בחייהם של בני יפת, שמעו את צעקת העשוקים שביניהם - ומיד, בלי חשבונות רבים, חשו להצלה.
"אבל כאותה היצאנית בסיפורו בן האל-מוות של ז'בוטינסקי - כך התנהגו 'המוני העמלים' באותה אירופה: כשראו את החשים להצלתם - השלימו עם עושקיהם, ובברית טורפים אחת התנפלו על אלה שחשו לרווחתם ולישועתם ועשו בהם שפטים:
"'אם ריב משפחה ביננו - אל לכם, יהודונים נאלחים, להתערב!'".