רציתם קצת יותר הגנה? – קיבלתם את אחד המיסים הפחות שוויוניים. ביטוח לאומי, פשוטו כמשמעו, הוא ביטוח! ואנחנו משלמים פרמיה בכל חודש. חשוב לציין, שהפרמיה בדרך כלל הוגנת ותואמת את הפיצוי המתקבל.
הביטוח נחלק לשני סוגים עיקריים: קצבאות וגמלאות. חלק מהקצבאות באות לפצות אותנו על מצב סטטי שבו אנחנו נמצאים, כמו נכות, זקנה ואף הורות. בחלק זה, כלל הנכים מקבלים אותו הדבר, ואין הפליה בין זקן לזקן ובין הורה להורה.
אולם, החלק השני של הביטוח מבוסס על הכנסה. כך למשל, במילואים, נקבל תגמול בהתאם להכנסה שלנו. כך גם בדמי לידה ובמקרים של תאונות עבודה. וכן, כך גם באבטלה – אבל עד עכשיו רק לשכירים.
למעשה, עד היום, שכירים שילמו ביטוח אבטלה בשיעור 0.33% משכרם, על-מנת להיות מבוטחים ועובד שמפוטר מקבל דמי אבטלה בהתאם לשכרו. עד כאן הגיוני למדי, אך הניסיון להשוות את מצבו של העצמאי, שעד היום לא נהנה מרשת הביטחון, שנקראת דמי אבטלה, הפך את מצבו לעגום אף יותר.
יותר נזק מתועלת
בעקבות השינוי הצפוי, בעלי העסקים המוכשרים הולכים לממן את בעלי העסקים הנכשלים. כדי להסביר את עומק האבסורד אתן דוגמה:
צחי הוא עצמאי שמרוויח כ-15,000 ש"ח בחודש. הוא צפוי לשלם תוספת ביטוח לאומי של 0.7% עבור אבטלה. זאת אומרת, עוד 105 ש"ח בכל חודש (בנוסף לסכום החודשי הקבוע לביטוח לאומי של 1,970 ש"ח). אבל רגע, צחי מרוויח היום כסף. מה הסיכוי שהוא יפטר את עצמו? מה הסיכוי שהוא יוותר על עסקו וילך לקבל אבטלה? הרי הוא מרוויח! והוא מרוויח לא רע!
מה היה קורה אם הוא היה מרוויח 40,000 שקלים בחודש (ומשלם תוספת ביטוח אבטלה של 280 ש"ח בחודש, בנוסף ל 5,804 שקלים לחודש שהוא כבר משלם לביטוח לאומי). האם אכן יש סיכוי שהוא יחליט לוותר על העסק וללכת לקבל דמי אבטלה (שהם דרך אגב, פחותים משמעותית מה-40,000 שקלים שהוא מכניס)? בתיאוריה, הוא אמור לקבל בערך 9,260 שקלים לחודש לתקופה של כ-7 לחודשים.
אבל זהו, שהוא לא יקבל. כי הוא לא יפטר את עצמו. אלא אם כן, ייאלץ לסגור את העסק מסיבות שאינן צפויות – כמו למשל מחלה. אבל תוספת הביטוח לאומי הנדרשת (0.7%) לא באה להגן על מקרה מחלה בלבד.
אבל רגע, ומה אם העסק יכשל? פה קבור הכלב.
עסקים מצליחים - לא סוגרים
לרוב, עסקים לא נסגרים כשהם מצליחים. עסקים נסגרים כשהם מפסידים וגם זאת לאחר תהליך בו העסק מתדרדר בצורה הדרגתית. אם נחזור לצחי, אז לאחר שנים בו העסק שלו הרוויח יפה והוא שילם סכומים יפים לביטוח לאומי, העסק התחיל להתדרדר, פחתה הכנסתו והוא התחיל להפריש פחות ופחות לביטוח הלאומי. לאחר תקופה של הפסדים, הוא החליט לסגור.
לאף אחד בביטוח הלאומי לא יהיה אכפת ששנים הוא הפריש סמוכים יפים, זה לא מצטבר לטובתו. הסכום לפיו יחושבו דמי האבטלה שלו יחושב לפי הכנסתו בתקופה הקצרה שלפני סגירת העסק ולכן הוא יקבל אבטלה לפי שכר מינימום!, פה נחשף האבסורד.
המצב למעשה מטריד אף יותר: על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כ-80% מהעסקים נסגרים. אבל זה לא אומר שלכל עסק יש סיכוי של 20% להצליח. הצלחה או כשלון בעסקים אינם נובעים ממזל אלא מהיכולת לתכנן טוב ולנהל טוב. הרוב המוחלט של העסקים שנסגרים לא היו ברי-קיימא עוד ביום הראשון שנפתחו. רוב העסקים שנפתחים אינם בעלי סיכויי הצלחה והם היו יכולים לדעת את זה ביום הראשון שהם נפתחו. תשאלו כל רו"ח ותשאלו כל בעל עסק שסגר.
מרבית בעלי העסקים שנסגרו יוכלו לספר לכם שההיתכנות העסקית לא הייתה נכונה מלכתחילה והם פשוט היו עיוורים לזה (כמובן שישנם עסקים מצליחים שניתן היה להעריך את הצלחתם מראש – אלו ה-20%).
אז מה זה אומר? - זה אומר שכל אותם יזמים שיפתחו עסק ויכשלו (ושאפשר היה לזהות מראש שיכשלו – וזה הרוב), יקבלו דמי אבטלה - מציאות שניתן לצפות מראש.
מהצד השני, היזמים ובעלי העסקים שיודעים לנהל את העסק שלהם ויודעים להצליח – ישלמו תוספת משמעותית לביטוח הלאומי, עבור פיצוי שלעולם לא יקבלו. הם ימלאו את קרן הביטוח הלאומי לאבטלה לעצמאים – רק כדי לשלם אבטלה לאלו שלא יצליחו – אלו שהתרשלו ופתחו עסק מבלי לנהל אותו נכון, כזה שמראש היה ברור שהולך להיסגר.
בעברית פשוטה: הטובים והמצליחים יממנו את דמי האבטלה של הרשלנים והנכשלים.
להזכיר, גם אם המצליח נכשל הוא לא יקבל דמי אבטלה לפי רווחים בתקופת ההצלחה, אלא לפי תקופת הכישלון – כלומר לפי שכר מינימום.
"ומה עם הערבות ההדדית?", בטח תשאלו. אין איתה כל בעיה. אני באמת מוכן להיות ערב למי שמזלו לא שפר עליו, אך אני לא רוצה להיות ערב למי שפתח עסק ברשלנות וניהל אותו ברשלנות – ולצערי, רוב העסקים הם כאלה. ערבות הדדית, מקומה כאשר הציבור ערב למי שידו אינה משגת, למי שנפלה עליו מחלה או עוני. אך איני רוצה להיות ערב למי שבחר להיות בעל עסק נכשל או נכנס אליו בעיניים עצומות. במילים אחרות – עצמאי שמצליח בזיעת אפו משלם עבור עצמאי כושל.
סיכום דבר
בעוד שהשכיר ישלם 0.33% דמי ביטוח אבטלה בלבד – ותמיד יקבל בהתאם לשכרו.
העצמאים נחלקים לשלושה סוגים:
- בעל עסק מצליח – ישלם ביטוח אבטלה 0.7% מרווחיו ולעולם לא יהנה מהביטוח הנ"ל.
- בעל עסק מצליח שנכשל לאחר כמה שנים – ישלם סכומים אדירים של ביטוח אבטלה בשיעור 0.7% - וכשיכשל – סביר שיקבל פיצוי לפי שכר מינימום.
- יזם שצפוי לסגור – ישלם 0.7% - גם אם הכנסתו נמוכה משכר המינימום – זאת אומרת ישלם פחות ביטוח לאומי אפילו מזה המשולם בשכר המינימום – וכשיסגור יקבל אבטלה לפי שכר המינימום.
לשיטתי יש לשכוח את רעיון ביטוח אבטלה לעצמאים ולהשאיר את המצב על קנו. הדבר הנכון לעשות הוא להשקיע ביזמים בדרכים טובות יותר ולהבטיח את הצלחתם - לא את כישלונם.