למה מחכים?
לאחרונה אנו מוצפים השכם והערב בפרשיות שחיתות איכותיות. החל מראש ממשלה, נשיא, שרים, חברי כנסת, מפלגות, פרקליטות, עורכי דין, שופטים, חברות ובנקים. גם בצה"ל לא חסרים נחשים, וצמרת המשטרה מסתמנת ככנופיית אנסים סידרתיים.
קשה להשתחרר מן התחושה שהתמכרנו לביטוי "עשבים שוטים". דומה כי גם אם יקיפו את הכנסת בקונצרטינה ואבטחתה תעבור מידי השב"כ לשב"ס, גם אז אנו נאמר להפתעתנו: "ראו זה פלא, יש לנו 120 עשבים שוטים".
השאלה הראשונה שברצוני להעלות לסדר היא: מה חסר? למה מחכים? מה עוד צריך לקרות כדי שמישהו (בלעז somebody, anybody) יואיל בחסדו למצוא כמה דקות פנויות בסדר יומו העמוס, יעשה טובה לאנושות ויבדוק את שאלת המחקר: האם יכול להיות שיש תרבות שחיתות בשלטון הישראלי?
מאחר שאנו מתעקשים בקנאות ראויה להערצה שלא לגלות את התחום הזה, הרי שאת הידע בתחום ניתן לסכם במשפט קצר: שום, כלום, מאום, נאדה, גורנישט, אפס בריבוע. לכן בהיעדר מידע אביע ברשותכם דעה. ובכן, לעניות דעתי הבלתי מקצועית (יש להודות), הבלתי מוסמכת והבלתי נחשבת, תרבות השלטון בישראל נמצאת במצב של ריקבון מתקדם.
היא מורקבת (ב-ק') מן המאפיינים הבאים: סטטוס קוו שיטתי של מחדלים, שערוריות, כשלים וחלמאויות. מנהל לא תקין, חוסר רגישות לכספי ציבור, רעות חולות, נורמות פסולות, ניהול כושל, ופגמים בטוהר מידות. נפוטיזם, ג'וביזם, אגואיזם, חזיריזם, פרוטקציוניזם. זלזול, בזבוז, נהנתנות, הוללות, הפקרות, אטימות, היבריס, סיאוב ושחיתות.
חוץ מזה הכל מושלם. כלומר למעט הפגמים הפעוטים שמניתי לא ניתן למצוא דופי בתרבות השלטון של עם הסגולה הנבחר בארץ הקודש.
כמה זה עולה לנו?
השאלה השנייה שברצוני להעלות לסדר היא: ממדי התופעה (בלעז show me the money). אי-אפשר כמובן לנהל מדינה ללא אליטה המובילה אותה. כמה עולה לנו התענוג? במילים אחרות, נגדיר את השחיתות במובן הרחב ככסף ציבורי שאינו מגיע לידי הציבור (או כל מה שהוא לטובת האליטות על חשבון הציבור).
היחידי שהואיל בטובו להתנדב להביע את עניות דעתו הוא פרופ' זליכה. בשנת 2007 אומדנו היה "כעול הביטחון" כלומר סדר גודל של 50 מיליארד שקל בשנה. בחוצפתי אני מעז לחלוק עליו, להערכתי האומדן הוא פי 10 וזאת על-פי הפירוט הבא:
200 מיליארד הון שחור, 100 מיליארד הון לבן (הטבות מס), 100 מיליארד שחיתות במובן הצר (להערכתי האמדן של פרופ' זליכה הכפיל את עצמו מאז), 100 מיליארד עושק, 100 מיליארד יוקר המחיה. סה"כ כחצי טריליון שקל בשנה שודדים מאיתנו מובילי האומה (הון שלטון ועוזריהם) מעבר למה שהם מרוויחים באופן תקין, הוגן וראוי.
אמרו לי ש-200 מיליארד הון שחור זו הערכה מצטברת, כמו-כן ההערכה שלי של 100 מיליארד עושק ויוקר מחיה היא שליפה מהמותן, לכן אפשר לצמצם את האומדן ולומר בהכללה שהשחיתות במובן הרחב נאמדת בסדרי גודל של מאות מיליארדים בשנה, סדר גודל של תקציב המדינה.
שוד חופשי
אולי זה המקום להזכיר את מה שהפרופסורים לכלכלה שכחו ללמד באוניברסיטה: "שוק חופשי" מבוסס בעצם על "דמי חסות" ("פרוטקשן" בלעז). קראתי להטבות המס "הון לבן" כי זה בדיוק כמו הון שחור רק ברשיון. המדינה אומרת למעסיקים: "אתם יודעים מה, עלי, בעל הבית השתגע. 100 מיליארד שקל בשנה תשמרו בכיס, שטויות, שמרו את העודף אצלכם". אם המדינה תדרוש את הכסף הזה, המעסיקים ירימו רגליים, יפרסו כנפיים ויעברו לעשוק את אומללי העולם השלישי. אין ברירה, המדינה נאנסת לוותר על 100,000,000,000 שקל בשנה. לזה קוראים המומחים בלי למצמץ: "שוק חופשי".
אם נרחיב אופקים אל מעבר להיבט הפרובינציאלי של ארץ הקודש, נגלה שעשירי העולם מחביאים 32 טריליון דולר שנרקבים במקלטי מס. בסכום הזה אפשר להציל את כל האנושות ואשתה החורגת פעמיים וחצי. אם נשאיר להם 2 טריליון כתזרים מזומנים כדי שלא ירגישו, הרי שמחר בבוקר, השכם, אפשר להציל את כל האנושות מבלי שאיש ירגיש! אף בעל דם כחול בן הגזע העליון לא יפגע, הם יוכלו להמשיך לנגב את ישבנם הענוג בנייר טואלט מזהב, ובינתיים הצלנו את האנושות. קופה קטנה בצד.
כ-90% מן ההון של האנושות נמצא בידי 10% מן האנשים. אף גולם אינו מצליח להבחין שאנו שודדים את עצמנו לדעת. לא ירחק היום בו כל ההון של האנושות יהיה בידי אדם אחד, מעניין אם גם אז נאמר שזו כלכלה לגיטימית... הרעיון המקורי של הקפיטליזם היה גאוני: רדיפת הבצע תשמש קטר שימשוך את האנושות קדימה. ההצלחה הייתה מדהימה, מדהימה מדי: הקטר טס קדימה, יתר הקרונות עם האנושות נותקו הרחק מאחור והתדרדרו לתהום. מרוב התלהבות מהקפיטליזם והפאניקה מהקומוניזם איש אינו "מבזבז את זמנו" כדי להביט לאחור. כולם ממהרים לרוץ קדימה בלי לדעת לאן.
האנושות חייבת היום טריליונים לבנקים, גופים שהיא הקימה לעצמה כדי לסייע לה לנהל כלכלה. אף גולם לא מבחין באבסורד: מה פתאום שהאנושות תהיה חייבת את עצמה לדעת לכלי שהיא המציאה?
יש מחיר לחזיריזם
תרבות הקפיטליזם לא נשארה בדלת אמות הכלכלה. כל כך התלהבנו מן הרעיון של רדיפת הבצע, שהיום חזירות הפכה להיות ערך עליון. התוצאה: דיר חזירים. כולם רצים קדימה, אחד על השני, החזקים מגיעים, החלשים צורחים. כל חזיר מנסה לפרק את המדינה ולהכניסה לכיס הקטן שלו. אף גולם לא מצליח להבין מדוע המדינה מתפרקת.
הכלכלה הקפיטליסטית כל כך טשטשה אותנו שאין לנו שום בעיה להפעיל גזענות מעמדית: עשיר נחשב מלך בן מלך, עני כלב בן כלב. אנחנו לא רק חזירים אלא גם צבועים. נורא רגישים לגזענות, אבל להעניש את העניים בסבל גהינום ללא משפט וללא פשע, זה נראה לנו הדבר הכי טבעי, צודק ולגיטימי.
המדע הוא גולם משום שהוא לא מצליח להעלות על דעתו שמה שקרה תמיד מאז ומעולם בכל זמן ובכל מקום קורה גם כאן ועכשיו: שהחזקים מנצלים את הכלל. החוק, הדמוקרטיה והכלכלה טשטשו אותנו. השתכנענו שהעולם מתנהל באופן צודק וראוי ככל האפשר, ו... הלכנו לישון.
המדע הוא גולם גם משום שהוא לא מצליח להבחין בכך שזו מדינת אליטות: כמאה אחוז מן הנורמות על פיהן פועל המשק פועלים לטובת קובעיהן! תגובת הגולם: באמת? אין לי מושג על מה אתה מדבר.
עובדתית כל בעיות הכלכלה בעולם הן ישראבלוף. העשירים יונקים את ההון של האנושות. ריסט עולמי חדש, איתחול הכלכלה וחלוקת הכספים מחדש תפתור את כל הבעיות הכלכליות חברתיות של האנושות.
איך השחיתות הפכה להיות מפלצת כזו שהאנושות שהגיעה למאמדים נכשלת כל הזמן במאבק נגדה? משום שמדובר בתרבות. לתרבות יש כוח עצום, אדיר ורב בלשון המעטה, לא ניתן להלחם נגדה. אבל קל מאוד לנצח אותה: לחשוף אותה, להעלותה לתודעה. לכן אני נאבק למען העלאת נושא התרבות למודעות, אבל אתם מתעקשים בקנאות ראויה להערכה להמשיך לא לדעת על קיומה.
בהזדמנות חגיגית זו שוב אני מזמין אתכם להצטרף למאבקי למען העלאת נושא תרבות השלטון לסדר היום הציבורי. מטעמי קיצור נסתפק בינתיים בדברים אלו. תודה.