לא פעם כאשר אנו נתקלים בבעיות גיור, נישואין, הצטרפות לדת, גירושין לא עלינו, צצים ועולים המכשולים, שהדתיים שמים בדרך לנו לכך, וכל זאת בשם הדת. יש מחמירים יותר ויש כאלה המחמירים פחות, אלה המחמירים ידם על העליונה כי הם מחזיקים בקרנות המזבח של הרבנות הראשית.
המעניין הוא שבכל מקום שמחוקקים חוק חילוני (כי בית המחוקקים -הכנסת היא חילונית), לטובת הדתיים זה בסדר ומאומץ על-ידי הדתיים, אולם אם חס ולילה יחוקקו חוק כמו ברית הזוגיות, למען נישואין אזרחים, מיד יעלה קול שבר ברמה מחללים את קדושי ישראל, ואז עולה הפתרון האולטימטיבי - להפריד את הדת מהמדינה. זה המצב במרבית עולם. אולם המצב אצלנו שונה, היחודיות המאפשרת לנו לתת הטבות ליהודים כמו חוק השבות וכמו הטבות מהטבות שונות אחרות, הינה בגלל היות המדינה מדינה יהודית. ברגע שהמדינה תהיה מדינת החילונים, לא ניתן יהיה להפלות ערבים, נוצרים, ואחרים מההטבות היחודיות ליהודים.
לאחרונה התעוררה בעיה כזו בצרפת, מדינה שבה יש רוב חילוני, ועד היום הייתה חילונית ומדינת כל אזרחיה. והנה קם מיעוט מוסלמי המכריז על עצמו כחלק דתי ודורש להכיר בו כאזרח שונה מהאזרחים האחרים. הממשל ברצונו לבלום זאת, הכריז על מנהגים שונים של המוסלמים כבלתי חוקיים.
למיטב ידיעתי ביפן ובאוסטרליה לא מאפשרים בניית מסגדים כחלק מחוסר הרצון להיות מוכים על-ידי המוסלמים, הם אינם מכירים בדת זו כדת רלוונטית במדינה. מן העבר השני ניצב דאעש שהקים את החליפות האיסלאמית, וברצונו להשליט זאת על כל העולם, ואין שם מקום לכופרים אפילו הם מוסלמים מזרם אחר.
אי לכך יש לשקול בכובד ראש את הרצון להפריד את הדת מהמדינה, על יתרונותיה וחסרונותיה, ורק לאחר זאת לקבל החלטה שתהיה בראש וראשונה טובה לרוב היהודי, ורק אחר כך לשאר המיעוטים.